ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 באוקטובר, 2018
ע"י האיש מן הבקעה
ע"י האיש מן הבקעה
כהרגלי, עוד לפני שהספקתי לסגור את עטיפתו האחורית של הספר, רצתי אצתי לקרוא את הביקורות בסימניה
רובן רטנו על הדמיון העז לצלה של הרוח (שהוא, עבורי, לא פחות מספר מופתי)
אני חייב להסתייג. יש מה לבקר בנוכחי, אפילו לא מעט. אבל דמיון?
דימיון? הרי בבסיסו טיעון זה קצת מגוחך. כמו לפסול את הארי פוטר וחדר הסודות על דימיון לספר הראשון. בוודאי שיהיה דמיון בכתיבה, זהו ספר המשך, ומדובר באותו סופר. ודווקא, למרות שזהו ספר המשך, בעיניי הבדיל את עצמו אלפי הבדלות מהראשון. אומנם שניהם חוקרים טמה מקורית וחדשנית של עלילה שמתפתחת סביב כתיבה, סביב סופרים, וסביב ספרות (אני משתעשע לי ואומר שסאפון המציא לבדו את ה"ספרות הארספואטית"), אבל חוץ מהקשר המופשט והתמטי הזה, שניהם שונים בתכלית. הראשון, ספר נוער, עוסק באהבת נעורים, במסתורין, בבלשות. מנגד ספר גותי, אפל, מהורהר שעוסק בסופר במרכז, ברצח, בתעלומות, בדת, בשטן. המשותף בעיקר לשניהם, לדעתי? כתיבה שאין שנייה לה. גם עוכריו של מר סאפון לא יוכלו להכחיש: הבחור הזה כותב עם כשרון.
אני חושב שהחולשות של הספר הנוכחי (בניגוד לקודמו, שבאמת שיש לי מעט דברים רעים להגיד עליו), נעוצות בשני עניינים עיקריים: במאת העמודים האחרונים החלשים, ובדיונים הפילוסופים הנבובים.
סאפון יוכל להמציא סיפור מתח מושך, כזה שלא תוכל להעתיק את עינך ממנו, מתוך שינה ובאי בודד. בזה הוא מצטיין. זה מה שפורץ ממנו כדרך הטבע. כפילוסוף? פחות התרשמתי. בניגוד לכל תפניות העלילה האחרות, שחדרו עמוק עמוק אל חלומותי, שיחותיו של מרטין עם הבוס, ותובנותיהם הבאנליות על דתות, גרמו אצלי לכמה גלגולי עיניים קלים.
אבל זה באמת עניין שולי, מכיוון שמדובר בחלק קטן מאד מהספר. הבעיה הגדולה יותר היא עם סופו. אבל לרגע נשים בצד את הבעיות, ונסקור את נקודות האור.
סאפון בנה לכל אורכו של הספר מתח בגאון. גאון! מי הוא קורלי? מה הוא מתכוון לעשות עם הספר? האם ניתן להביס שטן שכזה? כיצד נפטר מרטין מהמחלה שלו? מתח זה עטוף בכתיבה אפלה, מסתורית, בדימויים שופעים, בתיאורים שהפתיעו אותי כל פעם מחדש עם חדשנותם.
מספיק הייתה סצנת הפתיחה האפלולית, של מרטין ועורכו במערכת "קול התעשייה", ברקע עשן סיגר, וכותב עם הרבה תקווה אך מעט ניסיון, כדי לסחוף אותי פנימה. ועד הסוף, לא התאכזבתי. כל תפנית הלמה בי - אם זו חשיפתו של סוכן המשטרה ריקרדו סלוודור, אם זו הסצנה המצמררת (מצמררת!) בבית הקכרות פאבלו נואבו, אם זה סיפור האהבה קורע הלב עם כריסטינה, מערכת היחסים המשעשעת והכנה להפליא עם איזבלה...
נקודת המפנה הגיעה בביקורו של מרטין בבית החולים בצרפת. בעודי בא לכתוב את המילה שמתארת נכונה את המשך הסיפור מנקודה זו ואילך עבורי, אני נרתע קצת ומהסס. זוהי מילה שעלולה להיתפס כמזלזלת, ואם יש דבר אחד שאיני רוצה שישתמע מביקורתי זה זלזול בספרדי ההוא, שכבש אותי. זלזול שיטיל ספק בכמה שאני מעריך אותו. ומה היא המילה? עצלנות. לא היה קתרזיס, לא היה פתרון. זה מת לאחר קרב עתיר אקשן, הזה מת, הזה מת, והזה ברח. חבל. מרושל אפילו
עם זאת, בשורה התחתונה, באמת נהניתי. נסחפתי. זו הייתה חוויה כל כך מרעננת, כל כך ייחודית... אני לא מתחרט אף לא על רגע. אדרבה! אני ממליץ בחום. על הזה, ועל קודמו. אז לא, לא מדובר ביצירה מופתית. אבל אני רעב, לעוד. בהחלט אפקוד את הבא, שהוא גם האחרון בטרילוגיה.
נ.ב., רק אוסיף בשוליים, יצאתי לטיול בברצלונה בעקבות הספר הראשון והנוכחי. פקדתי את כל אותם מקומות... הוסיף עוד מימד לחווית הקריאה. בדרך גם עברתי בכמה הרים, ואיים.. אבל זו כבר סטייה מהנושא ;)
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
האיש מן הבקעה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה מירה!
אין ספק שסאפון יצר עולם שלם סביב בית הקברות לספרים נשכחים. וכפי שהוא עצמו אמר, "הספרים השונים מאפשרים לקורא להכיר ולחקור את המבוך שלהם דרך דלתות שונות ובדרכים שונות, אשר בהתחברן יחד יוצרות את לב לבו של הסיפור". בדיוק שמתי את ידי על אסיר השמיים ועל מבוך הרוחות. דיווחים בהמשך! |
|
|
Mira
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מקסימה.
ממליצה על השלישי, לדעתי השני היה חלש אבל כל ספר נותן עוד נקודת מבט לסיפור הכולל. וכמובן ההמשך החדש בטרילוגיה חדשה מבוך הרוחות.. שהוא גם מעולה. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
"צלה של הרוח" היה מבריק!
פוחדת שיהיה לי עגמומי מדי..
בסוף אקרא. תודה |
|
|
האיש מן הבקעה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה חני :) אני ממליץ, אלא אם עוד לא פקדת את "צלה של הרוח".
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
אהבתי מה שכתבת.
בדיוק בודקת אם כדאי להתחיל אותו.
|
|
|
האיש מן הבקעה
(לפני 7 שנים)
גם אני נהניתי, מחשבות. כיף לשמוע
אני מאד מעריך את סאפון ופועלו שמעתי גם ביקורות על "התמסחרות" וכתיבה לשם המעות והשורה התחתונה. אני מאד סולד מהביקורת הזאת. איני רואה או מרגיש בכך כלל. לא במחזור ולא בהתמסחרות. אני מרגיש כתיבה מהנשמה, לשם האומנות שבדבר. סופר שיש לו מה להגיד וכמובן שכל המצדטקים, יהללו את כל שבעת ספרי הארי פוטר (כבודם במקומם מונח, ספרים טובים מאד, אבל הראשונים להיות מותקפים על מחזור) ויהללו כל הלצה ומחווה שנייה של עמוס עוז (גם, סופר שכבודו במקומו מונח, לחלוטין), למרות שברור שכל אחת כזו היא מחושבת וממוקדת סביב המטרה לקרבו לנובל. My two pennies worth |
|
|
N
(לפני 7 שנים)
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
אני אהבתי את הספר מאוד.
|
|
|
האיש מן הבקעה
(לפני 7 שנים)
תודה אתל! אני לעולם לא קורא ביקורות עד שסיימתי ספר, וגיבשתי את דעתי עליו. אני מנסה לשקף את מה שהרגשתי לפני קריאת הביקורות באופן מדויק, מנותק מדעת הכלל וללא משוא פנים (גם לא מנסה להיות בשוליים בכוונה ;). לפעמים זה מתיישב עם הדעה הרווחת, ולפעמים לא :) על טעם וריח.
ואם על הדרך אני גם מצליח לאזן את התמונה, אז מה טוב ומה נפלא |
|
|
אתל
(לפני 7 שנים)
כתבת יפה.
קראתי את הספר הראשון והוא כבש אותי לחלוטין. הסקירה שלך הפתיעה אותי, כיוון שעד כה הביקורות על הספר השני לא היו מחמיאות במיוחד. הטענות העיקריות הן, כפי שציינת, על מיחזור "צלה של הרוח" ועצלנותו של הסופר שלא חידש דבר. אני לא יודעת אם אקרא את "משחקו של המלאך" כיוון שהחשש להתאכזב עדיין קיים, אבל בהחלט איזנת את התמונה בעיני. תודה :) |
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
(:
|
|
|
האיש מן הבקעה
(לפני 7 שנים)
תודה רבה, אני מסמיק ;)
|
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
קופי פייסט למה שסקאוט אמרה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
אומנם לא קראתי את הטרילוגיה אבל אתה כותב נהדר ושכנעת אותי בצידקתך (:
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
