ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 בספטמבר, 2010
ע"י כלנית
ע"י כלנית
אני עוד זוכרת את התנגדותו הנחרצת של אבי לחירור תנוכי אוזני. הוא טען ,בתוקף, שרק עולות חדשות מרומניה מחוררות את אוזניהן ותולות בהן עגילי פנינה. (מי זוכר את "המצחיקה עם העגילים"?). היו לו דעות קדומות ואני הייתי בת שש עשרה ויותר מכל רציתי חורים באוזניים ועגילי חישוק קטנטנים מזהב. כמובן שעשיתי. זה היה נורא קול, באותה תקופה (וואלה, אחלה מרד של גיל ההתבגרות).
בגיל ארבעים הזמינה אותי אחותי הקטנה, שצעירה ממני בשניים עשר שנים, לעשות קעקוע, כמתנה ליום הולדתי העגול. לה הקטנה היה כבר קעקוע קטן וחמוד של דולפין על הקצה העליון של שד ימין (או אולי שמאל), שנראה בברור בכל פעם שהיא לבשה מחשוף נדיב. בהתחלה נראה לי הדבר. מאוד רציתי קעקוע של ורד על הכתף (כל כך נדוש). בסוף השתפנתי ועד היום אין לי קעקוע.
איך החברה שלנו רואה את האנשים שמקעקעים את עצמם? איזה קעקועים אנחנו מקבלים ועל אלה אנחנו מרימים גבה או מתנשאים? מה אנחנו חושבים על אנשים ששמים פירסינג בגבה או באף או בטבור? מה אנחנו חושבים על ליסבת סלאנדר שיש לה גם מזה וגם מזה?
ההתחלה של הספר הייתה קשה, כיוון שאת הספר הראשון בטרילוגיה סיימתי, זה לא כבר. התנהלתי לאיטי בתוך העלילה שהתחילה לקרום עור וגידים, לאט מידיי, תוך כדי זה, שהסופר מזכיר, לאלה שקראו את הספר הראשון או מכניס את אלה שלא קראו, לתוך עולמן של הדמויות. היה קצת מייגע.
הסבלנות השתלמה, אחרי כבמחצית הספר, העלילה הלכה והסתבכה, הופיעו בה תפניות בלתי צפויות. ההכרות עם הדמויות המוכרות רק הלכה והעמיקה. למדתי להכיר צדדים נוספים שלהן. בין ארוחת ערב ראש השנה (שהייתי אורחת בה והייתי צריכה להכין רק שתי תוספות, לצימחונים) לבין ארוחת החג הראשון שניצחתי על ארוחה ל-23 אנשים, "גנבתי" רגעים של קריאה.
ההמשך לא פחות מעניין ההסתבכות הולכת ונפתרת בדרך חכמה ואינטליגנטית. משאירה מקום פתוח לחלק השלישי בטרילוגיה. בספר הראשון לרסון מציף את נושא האלימות כלפי נשים. הוא ממשיך בנושא זה, בספר השני, מעמיק ומפתח אותו לכיוון של סחר בנשים. אני כבר סקרנית לדעת איך יתפתח הנושא בספר השלישי. מאוד ממולץ.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
