ביקורת ספרותית על הנערה ששיחקה באש - מילניום #2 מאת סטיג לרסון
ספר מעולה

---

אם לקלל היה מכובד באתר מן המניין, הרי שהייתם רואים אותי מקללת מפה ועד הודעה חדשה.
כי הספר הזה פשוט השאיר אותי המומה. כשחתמתי אותו הפה שלי פשוט נפער ולא יכולתי לסגור אותו.

הסופר מוביל אותנו שוב להרפתקאה סוחפת ואכזרית שקורעת את ליבי לחתיכות. הוא כל כך אכזרי.
הפעם מילניום באה לקראת גיליון נושא שיוצא בעקבות ספר שמפורסם בידי קרימינלית, ועזרתה של בעלה העיתונאי. אבל הכל נעצר במקום ברגע ששניהם נורים למוות.
וכשהעניינית מתגלגלים, החשודה העיקרית בפרשה היא לא אחרת מליסבת סלאנדר. ההאקרית חסרת התקנה, הפסיכית עם התעודות, הגיבורה שלי, ומעבר להכל, פסיכית עם תעודות!
וככה הספר מתגלגל למקומות יוצאים מן הכלל ומגלה לנו את סיפור חייה קורע הלב והמרושע ביותר, של ליסבת סלאנדר, ומהו באמת כל הרוע הזה.

אוי אוי... ליסבת.
הדמות הזאת היא אחת הדמויות האהובות עליי. אדם חזק, מרושע, פסיכופת. בעלת עקרונות משלה, שלא חוששת להפר את החוק כשזה נוגע אל החשיבה שלה.
היא אחת הדמויות היחידות בספרות, שאני פשוט אוהבת ומעריצה. ואני בטוחה במאה אחוזים שהיא פשוט הדמות הכי מעולה שאיי פעם כתבו עליה. אני אוהבת כל חלק וחלק באישיות שלה.
והיא ניסתה להרוג את אבא שלה!!
אתם יודעים כמה פעמים בגיל ההתבגרות רוצים להרוג את אבא שלכם?!?

אני זוכרת כשבשיעור אנגלית, כמובן, הכרך היה מונח על ספרי הלימוד שלי, והמורה המחליפה עברה בזמן שאנחנו עבדנו, בחנה, הסתכלה וראתה כמה הספר עבה.
היא פלטה שריקה ושיבחה אותי על הקריאה. ואני, בצניעותי, אמרתי לה שקראתי ארוכים מהספר הזה.
אומנם קראתי ארוכים מהספר הזה, אבל כל חתיכה מהספר הזאת היא הנאה טהורה.

בספר שנאתי את ביורן ואת ביורמן, רציתי לחנוק את קאלה המניאק, אהבתי את ליסבת, רציתי לקשור כמה דמויות הולכות ונשנות ולהכות אותן, וכמובן, שרציתי לחבק את ליסבת אם היא לא תהרוג אותי ^^
וזה רק מעיד על כישרון ענקי של הסופר שמסוגל לסחוף אותי לסערת רגשות שכזאת. התאהבתי בכתיבה המרתקת ובעלילה הקולחת. וכל מילה ומילה סחפה אותי יותר לתוך יצירת האומנות הזאת.

אומנם "הנערה ששיחקה באש" אינו בפירוש מתאר מישהי משחקת באש, אבל אי אפשר להימנע, במטאפורה, מליסבת סלאנדר מרקדת מעל הלהבות ומתחמקת כל הזמן מפגיעות ישירות בעוז בלתי נדלה.
אני אוהבת דמויות שמסתכנות, אני אוהבת עלילה שמביאה את הדמויות למקרים קיצוניים, אני אוהבת שדמויות נדחקות לפינה ושולפות שיניים בתגובה.
ובזכות זה, הספר הזה הגיע למקום גבוה מאוד מבחינת ספריי האהובים. למרות שהוא סוטה בחלקו. אבל הוא חולני ברובו, ואני אדם חולני ופסיכי.

אז נשאר לי רק ספר אחד לטרילוגיה. ספר אחד לראות מה מצבה של סלאנדר, לדרוש שקאלה המניאק יקבל סטירה, ולחכות לרגע בו העלילה תשוב להסתבך.
סלאנדר היא הגיבורה שלי. לא נמאס לי לומר את זה.

ממליצה בחום לכל אנשים פסיכופתים כאלו ואחרים שלא אכפת להם שתמימותם תיהרס!

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על הנערה ששיחקה באש - מילניום #2