ביקורת ספרותית על עולם חדש מופלא מאת אלדוס האקסלי
ספר טוב

---

"דמיין שאין גן עדן
וגם לא גיהנום
שרק שמיים תכלת
פרושים שם במרום
דמיין עולם של שקט
אין זה כבר חלום
דמיין אדם בלי פחד
חופשי מדאגות
ואנשים ביחד
זורמים ללא גבולות
פשוט חיים בנחת
עם אותן המשאלות"
(דן אלמגור מתרגם את Imagine של ג'ון לנון)

כולם משווים את הספר הזה ל"1984". לי הוא הזכיר את השיר הזה, הרבה יותר.

קם אדם, אלדוס האקסלי, ב-1931, הרבה לפני המתירנות המינית של שנות ה-60 וה-70, בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השניה, בעולם שמרן, חסכן מאוד, מלא קנאות דתית, קנאות לאומית. עולם שהולך לכיוון שבו אנשים אמורים לחיות ולמות למען המדינות שלהם, עם כל ה'יזם' הזה בכל מקום: פאשיזם, קומוניזם, נאציזם...
ומדמיין לעצמו עולם אחר, שבו המטרה היחידה והנעלה מכולן היא: לדאוג שהפרט יהיה מאושר. תמיד. ובשביל להיות מאושרים תמיד, אם תחשבו על זה בעצם, אסור שתדאגו, אסור שיהיה לכם איכפת ממשהו יותר מדי, אסור שתאהבו אף אחד יותר מדי, אסור שתתאכזבו. "אנשים ביחד זורמים ללא גבולות פשוט חיים בנחת, עם אותן המשאלות..."

אז האקסלי ברא את העולם הזה, האוטופי, המופלא, ויצא לו... סיוט. משום מה.
ספר חכם, מדהים לשנה שבה הוא נכתב, ומעורר מחשבה. הרבה יותר פילוסופי מאשר מדעי-בדיוני בעיני.
תקראו!

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על עולם חדש מופלא