ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 ביולי, 2009
ע"י עודף
ע"י עודף
קריאה ראויה וחשובה, בעיקר לאנשים שמסתובבים חודשים בהודו בלי להתעניין בכלל במה שמתרחש שם.
אבל לי היה קשה מאוד עם כמה דברים. כמו שאחרים כאן ציינו, משחקי הפונט הם פשוט מאוד מאוד מעצבנים. הדבר השני והיותר מהותי מבחינתי הוא שיש משהו מזלזל בצורת הכתיבה של הסופרת. הספר שופע במשפטים כמו "באותו רגע היא הרגישה זעם אדיר מאוד", או "הוא עדיין לא ידע שכל עולמו הולך להתפרק לרסיסים". אני מבין שלאנשים רבים זה לא הפריע בכלל, אבל לדעתי משפטים כאלה אמורים לנבוע בראשו של הקורא מהקריאה עצמה, ולכן בהם צורך. זה קצת כמו קולנוע הוליוודי, שכל כמה דקות אחת הדמויות תאמר משהו כמו "אז מה שאתה בעצם אומר הוא ש... ושאנחנו חייבים ל...". חבל.
אבל חוץ מזה, ספר אמיץ ויפה ועצוב.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת