אני מנסה לחבר את כל מה שאני רוצה להגיד למקשה אחת,ברורה ונהירה.מנסה לחבר את כל הקצוות לסליל אחד שלם של טקסט מובן לקורא.אבל זה קשה לחבר את כל מה שאני רוצה להגיד למשהו אחד ברור ומובן.
ביום ראשון נדרסה נערה מפתח תקווה על ידי מערבל בטון.הנערה חנה למדה איתי בשכבה.לא הכרנו אחד את השנייה.אולי יצא לי להגיד לה "סליחה" כשרציתי באחת מהפעמים לעבור במדרגות,אבל לא התפתחה בינינו שיחה לעולם.לא למדתי עם חנה בתושב"ע וספרות,וגם לא היינו באותה הקבצה במתמטיקה.לא הכרתי את חנה.
חנה נדרסה על ידי מערבל בטון.האם היא הייתה שמחה?חייכנית?עליזה? או אולי דווקא דיכאונית?צינית?עצובה? ואולי היא בכלל הייתה מצחיקה?כיפית?אחת שאוהבת לבלות?
כשהתחלנו את התיכון,את המסע הזה של השלוש שנים,לא אמרו לנו שחלק ישארו מאחורה.
ואולי לזה התכוונה הסופרת כשהיא קראה לספר "אלוהי הדברים הקטנים".האלוהים שמראה לנו שכולנו אפסיים,שום דבר,פסיק ביקום הזה.העולם יכול להתהפך ברגע,ולהראות לנו כמה אנחנו קטנים.אנחנו,אנחנו הדברים הקטנים.
התאומים בספר,רהל ואסתה,זוג תאומים לא זהים (בן ובת),נראים כמקשה אחת.כשני חצאים שמשלימים זה את זה.וזה הזכיר לי אותי ואת אחי התאום,גם תאומים לא זהים,רק שבשונה מאסתה ומרהל אנחנו שונים לחלוטין.הוא אוהב ספורט,ואני מתעב ספורט.אני אוהב מוזיקה וספרות,והוא סולד מזה.הוא מופנם,ואני משוחרר בדיבור.התאומים הלא זהים הכי לא זהים שיש.
אסתה ורהל חיים עם אמם,"אמו",יחד עם סבתם,עם המשרתת,עם הדודה רבא שלהם ועם דודם.ביקורה של סופי,הבת של הדוד,מצית מהלך אירועים שסופו טראגי.אבל הסוף הטרגי לא מראה סיפור טרגי,אלא את החיים הטרגיים של ההודים.עם שגורלו נגזר עליו מראש.נולדת בקסטה,ושמה תישאר.חברה מעמדית לחלוטין,אין יוצאים ואין נכנסים מהמעמדות.
לאחרונה הייתי בברצלונה.נכנסנו לחנות של מזכרות,חנות טיפוסית לחלוטין.בפנים חיכה גבר הודי חייכן,שכיאה למוכרים התחיל להציק ולפלוט את כל אוצר המילים שלו בעברית:"אחות גדולה!" "אבא קטן!" "סבבה" "חומוס" ועוד שלל מילים אקראיות בעברית.אח שלי החליט לקנות חולצה של ברצלונה,אבל עם השם שלו מודפס,מה שגרר המתנה של שעה.המוכר סיפר לנו בינתיים קצת על החיים שלו (לא שאלנו אותו בכלל).מתברר שהקסטות קיימות גם היום.באנגלית עם מבטא הודי כבד הוא אמר לנו "בהודו מצב כלכלי רע,כולם עובדים בחו"ל ושולחים כסף למשפחה".רציתי לשאול אותו על הקסטות,אם זה באמת נכון,אם באמת הגורל שלך נגזר עלייך לפני שנולדת,אבל החלטתי שלשאול דבר כזה הוא חוסר טאקט.אז לא שאלתי.יצאנו מהחנות,ואני נותרתי עם שאלה לא פתורה.
האם הגורל שלך נגזר עוד לפני שנולדת?
אולי זה מה שקרה לחנה.ז"ל.
















