ביקורת ספרותית על אלוהי הדברים הקטנים מאת ארונדהטי רוי
ספר טוב

---

כתבתי סקירה ולא המלצה, כי אני לא לגמרי מגובש בעניינו. אהבתי והתקשיתי בו זמנית.



לא אאריך בעניין התוכן. יש ברשת מספיק.



אז מה יש בו:

- יש בו הרבה עלילה: על הודו רבת הצבעים, המעמדות, העוני; על ילדים ועולמם העשיר, טרגדיות של אהבה ותמימות. בקיצור – לא חסר אקשן

- יש בו גם הרבה תיאורים: צבע, ריחות, טעמים, אנשים, תרבות, רגשות (משלל סוגים). והכול בתיאור חי, רענן ומוחשי עד מאד

- יש גם שפה עשירה: שלל ביטויים מקסימים, חדות אבחנה וחדות תיאור, משחקי מילים מרנינים.



אם ככה, הכול נשמע מצוין. אבל – יש אבל.

חיבתה של רוי לדברים הקטנים, כפי שמעיד שם הספר, ממש לא מקילה על הקורא. מרוב פרטים קטנים, קטנטנים, התמונה הכללית הולכת קצת לאיבוד. כמו לנסות לראות את העולם תוך התבוננות בזכוכית מגדלת- העולם קסום אך שלל הפרטים מטביע.

עוד מגרעה (שגם אליה התייחס חסינטו) – יותר מידי משחקי דפוס: פונטים משתנים, הדגשות, משחקי ניקוד, ועוד פרטים שמעבר לטקסט, מקשים על הקריאה.



הספר ממש לא מתמסר. הוא מציף (בניגוד למצליל) ומפריע לשקיעה נינוחה ומענגת בעולם המתואר של הודו. כל כמה שורות בעט אותי החוצה והריכוז אבד.



לא מצטער שסיימתי, אבל לא כדאי לנסות ללא ההכנה הנפשית המתאימה.

» ביקורות נוספות של עופר D
» ביקורות נוספות על אלוהי הדברים הקטנים