ביקורת ספרותית על אלוהי הדברים הקטנים מאת ארונדהטי רוי
ספר טוב

---

'אלוהי הדברים הקטנים' הוא סיפורם של אלו שהיו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, ושסבלו את ההשלכות. זה לא ספר טוב, אפילו לא אופטימי, והוא בעיקר מספר, כפי ששמו מרמז, את ההשתלשלות של כל אותם דברים קטנים שלאט לאט נארגים יחד ומובילים לאירועים המשפיעים ביותר בחייו של אדם, במקרה זה- טביעתה של סופי מול, בת דודתם הקטנה של רהל ואסתה, תאומים חסרי כל זכויות שנולדו לאם שלאחר מכן התגרשה מאביהם וחזרה לגור, כנטל כבד, בבית משפחתה הבורגנית בהודו של אמצע המאה הקודמת. כשנדמה שרק הרקע של לידתם כבר גזר את דינם, זאת על אף שבהודו הנחשלת כלכלית ומשוועת למזון הם חיים בבית אמיד יחסית, מנסים אסתה ורהל לגדול בשקט כנגד כל הסיכויים, ונכשלים.
הספר הזה נשאר איתי, במחשבות, גם הרבה זמן לאחר שסיימתי לקרוא אותו, וכנראה שישאר עוד זמן מה. אולי אלה התיאורים המיוחדים של הסופרת, שבהתחלה נראים מסובכים, לא קשורים ומורכבים, אך עם הזמן נהיים יפים ויפים יותר, קולעים למטרה ולרגש ומכאיבים; אולי זו המומחיות המדהימה שבה היא ארגה סיפור כואב שלם לא מההתרחשויות המרכזיות והברורות שבו, אלא מהקטנות והבלתי מורגשות, אצל כל אדם, אלו שגורמות לאדם פגוע לברוח ולאדם נורמלי לעולל דברים נוראים - כמו מילה אחת לא טובה שנאמרה ברגע לא מתאים; ואולי זו פשוט העובדה שהוא עצוב מתחילתו עד סופו, שלמרות שהמלנכליות שבו אמורה היתה לכאורה לדחות את הקורא היא דווקא הגבירה את תחושת האותנטיות, גרמה לדמויות ולסיפור לקרום עור וגידים, ריגשה והכאיבה עד אין סוף.
למרות הטרגדיה העומדת במרכזו, הספר הזה יתאים בעיקר למי שמחפש פחות התרחשויות ומוכן לעמוד בפסקאות שלמות מלאות תיאורים, בעיקר כאלו של רגש ולאו דווקא של רקע פיזי; הוא דורש הרבה ריכוז, השקעה ומאמץ בקריאה, דבר שהרבה קוראים לא מאד אוהבים בספר, ולכן מתאים בעיקר למי שהקריאה בשבילו היא יותר חוויה מאשר דרך להעביר את הזמן... ובקיצור, מומלץ לקורא המתמסר, הרגיש והמוכן לקבל סוף שאינו טוב וגם אינו אופטימי.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על אלוהי הדברים הקטנים