ביקורת ספרותית על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו מאת זאב צחור
ספר טוב

---

לפרידה קאלו היה רומן סוער עם טרוצקי. באותו הזמן היא הייתה אישתו של דייגו ריברה, האמן המקסיקני הדגול, שהפעיל קשרים על מנת שמקסיקו תסכים לקבל את המהפכן הוותיק, הניצוד על ידי סטלין ושום ארץ אחרת לא ניאותה להעניק לו מקלט. הפרשיה הזאת שופכת מעט אור על אופיו של טרוצקי, שלא נטה להכיר תודה. מה גם שלפי תפיסת העולם הקומוניסטית שלו, הקנאה היא דבר בורגני. משוכנע שהוא במשימה הסטורית, העתידה לשנות את פני האנושות למאות שנים קדימה, הוא הקריב את הכל על מזבח הקומוניזם – את אשתו הראשונה, את שתי בנותיו, שני בניו ואת אושרה של אשתו השנייה. גם רבים מחבריו ובני ביתו. סנטימנטים – זה לא היה הקטע שלו.

לב דבידוביץ' ברונשטיין, שהפך לימים לטרוצקי, נולד במחוז חרסון באוקראינה. גם מוצאו של ולדימיר ז'בוטינסקי(ז'בו) לא הרחק משם – מאודסה. טרוצקי הגיח לעולם ב -1879 ואילו ז'בוטינסקי ב -1880.

שני האישים האלה, שעתידים לשחק תפקיד כביר בתולדות האנושות, היו גם דומים מאוד באופיים. מתבודדים, חדורי מטרה שהיו מוכנים להקריב עבורה את הכל, עקשנים כפרדים, נואמים בחסד, אוהבי נשים יפות שסיימו את חייהם באותה השנה בדיוק.
שניהם היו אנשי העולם הגדול ולא "יהודי חיידר". אולם בדומה לכל היהודים האחרים הם חשו בנחת זרועה של האנטישמיות הברוטלית במחוזותיהם. החל מ"נומרוס קלאוזוס" – הגבלת שיעור של יהודים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה לכדי אחוז זעיר, דרך השפלות בכל קרן רחוב ועד פרעות של ממש.
טרוצקי החל בפעילות מהפכנית החל מגיל 17 ואילו לז'בו זה לקח מעט יותר זמן.

טרוצקי בחר בתורתו של מארקס כתרופה לכל תחלואי העולם הזה. על כן הוא בז לציוניות או לכל פתרון ייעודי ליהודים כעם, אלא שאף להכניס את כלל האנושות תחת כנפי הקומוניזם, שלדידו עתיד לבטל לא רק מעמדות, אלא גם גבולות בין מדינות, לאומים ודתות. במהלך המהפכה המתמדת, שתתפשט בעולם כולו, "הבעיה היהודית" תיפטר מאליה ורעיונות כמו תחיית השפה העברית ומדינה יהודית יושלכו לפח הזבל של ההיסטוריה...

ז'בוטינסקי לעומתו, ראה את הדברים אחרת. הוא קנה את עולמו בעולם היהודי כשארגן הגנה יעילה נגד אנשי "המאות השחורות" באודסה שיצאו לעשות פוגרום ביהודי העיר. הוא הוקסם מכתביו של הרצל והצטרף לקונגרס בבאזל. גם טרוצקי ביקר שם, לפי הספר לפחות .

במהלך חייו התמסר ז'בוטינסקי לרעיון הציוני. הוא פרסם תחת שם העט 'אלטלנה' (מזכיר משהו?) פיליטונים ומאמרים. הוא האמין כי הארץ לא תימסר ליהודים מטוב ליבם של הטורקים וביקש לעזור לבריטים כי סבר שאיתם השיח יהיה יעיל יותר. על הדרך הקים את הגדודים העבריים ככוח יהודי לוחם ראשון לאחר אלפי שנים. על ידי מעשה זה רכש אויבים מרים ביישוב שחששו מנקמת הטורקים ובצדק. כי הטורקים כבר החלו לתכנן טבח ביהודים בדומה למה שהם עשו לארמנים. פרט פחות ידוע, אך דווקא הקצינים הגרמנים שפיקדו על הטורקים בפועל מנעו זאת.

עד מהרה הוא קיבל כתף קרה מהאנגלים ובראש ובראשונה מאלנבי עצמו, שלא אהב במיוחד רעיון של צבא יהודי וסבר שהאינטרס של בריטניה הוא לחבור עם הערבים שהחלו להגר בתקופה הזו בהמוניהם לארץ. הוא בכוונה הטיל על הגדוד העברי תפקידים בזויים והדיר אותם מלחימה. גם בן גוריון הצטרף תחילה לגדודים, אך פרש מהם בעקבות אותו ביזוי.

טרוצקי היה עסוק אותה העת במהפכה שלו. יש לציין דבר אחד ברור: בלעדי טרוצקי היא לא הייתה מתרחשת. הוא היה אמיץ יותר מלנין, נחוש יותר מכל שאר חברי המפלגה. בטח ובטח הרבה יותר אינטליגנטי מסטלין. אולם מפאת אופיו הקשה, הוא הרחיק מעצמו אנשים ובני ברית פוטנציאליים. אגב הוא היה זה שייסד את כל הרע שאנחנו מכירים מברה"מ מאוחר יותר: הוצאות להורג, משפטים מפוברקים, עבודות כפייה, מעצר של חפים מפשע. סטלין לימים השתמש בשיטות האלה ממש, פשוט ניפח אותם לממדים מפלצתיים.

ז'בוטינסקי כטרוצקי הסתכסך עם רבים מההנהגה הציונית אחרי שכמעט היה לראש התנועה ורק סירובו ועיקשותו שלו עצמו מנעו זאת ממנו. בסופו של דבר לאחר סכסוך מתוקשר עם בן גוריון סביב וועדת פיל נותר די בודד, נע ונד, פושט רגל כשרק קומץ בית"רים לצידו.
פרט מעניין נוסף: מתוך ישיבה הגדולה של פראג נבחרו שלושה תלמידי חכמים ש"ניתן לסמוך עליהם" כדי להאזין להרצאה של "האפיקורס הציויני" . בתום ההרצאה הם הוקסמו מדבריו של ז'בו והחליטו שלא חוזרים לישיבה אלא עולים לארץ . הם היו היחידים ששרדו את השואה מתוך אותה הישיבה. אחד מהם היה אביו של המחבר, זאב צחור.


טרוצקי, שהיה אבי המהפכה, מחוללה העיקרי, בונה הצבא האדום ומנצח במלחמת האזרחים, למעשה אביה המייסד של ברה"מ, גורש מארץ שהוא עצמו הקים והפך לניצוד על ידי סטלין. בסופו של דבר הוא סיים את חייו בצורה טראגית. האירוניה הכי גדולה היא בכך, שמה שמנע ממנו להנהיג את ברית המועצות אחרי לנין היא היותו.. יהודי. היו לו את כל התנאים לכך, אך הוא קיבל רגליים קרות ברגע האמת כי ידע שלא יוכל להנהיג את רוסיה האנטישמית. האבסורד ממשיך בכך שהמפלגה הקומוניסטית הסובייטית הקיאה את היהודים שהיוו את רוב המכריע בה מתוכה בבושת פנים וברה"מ למעשה הייתה למדינה אנטישמית שהשפה העברית הייתה השפה היחידה שהייתה אסורה בה, מכל השפות בעולם! האין זה משונה? איכשהו זה קורה הרבה ליהודים שבזים לעמם מחמת מיאוס או בניסיון להיות אנשי העולם - להם לא שוכחים שהם יהודים! אם כי לאור האנטישמיות הגואה בעולם בשנות ה-30, טרוצקי כבר הודה בראיון לעיתון אמריקאי כי יש צורך בפתרון טריטוריאלי לבעיה היהודית, אך מיד סתר את עצמו כמסרב להודות בטעותו לאורך שנים רבות.

זאב צחור עשה תחקיר נהדר ומה שהבאתי בסקירה זהו אך ורק פרומיל ממה שיש בספר. ניתן למצוא ברומן הזה המון פרטים מרתקים אפילו כאלה שלא קראתי בספרי עיון. העניין הוא שטרוצקי וז'בוטינסקי אף פעם לא נפגשו באמת, הגם שכנראה ידעו זה על קיומו של זה. לצורך כך, צחור יצר דמות בדיונית מקשרת בשם סוניה. כך שמפגשים, המכתבים ודיאלוגים רבים הם פרי דמיונו של המחבר. מצד אחד זה רעיון מעניין. מצד שני, זה מרגיש מאולץ ומתאמץ. זה לא ישכנע מחד אדם שהנושא לא מעניין אותו לקרוא את הספר. מצד שני, מי שכן מעוניין לחקור, עשוי לבטל אותו כלא רציני.
אני אישית נהניתי ממנו, אך לדעתי הוא ידבר לספקטרום צר יחסית של קוראים.
באותה הזדמנות, אני מבקש להודות מאוד לחני שנתנה לי את הספר במפגש הסימנייה ב-19/5/2017.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו