ביקורת ספרותית על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו מאת זאב צחור
ספר בסדר

---

בספר "אדום עתיק" של גבריאלה אביגור-רותם משובצים פרקים קצרים המסופרים מנוקדות מבטן של דמויות שונות, ידועות יותר ופחות, בתולדות הציונות. באחד הפרקים האלו "הפגישה" אביגור-רותם בין רחל המשוררת לשרה אהרונסון.
גם אם אינכם נמנים על מעריציה של גבריאלה אביגור-רותם, גם אם אתם מתקשים לצלוח מאות עמודים כתובים בזרם התודעה ובשפתה הייחודית, אני ממליצה להשיג את הספר ולקרוא ולו רק את הפרק האחד הזה. זהו ספק סיפור קצר ספק תמונה, מצויירת להפליא.
אני זוכרת כמה הדהים אותי המפגש הדמיוני הזה: שתי נשים חזקות, משכילות ועצמאיות שנולדו באותה שנה, שתיהן חיו, לפחות לתקופה מסויימת, בצפון הארץ באותה התקופה. שתיהן למדו אגרונומיה, שתיהן נשים דומיננטיות שנכנסו לדפי ההיסטוריה של הציונות, על שתיהן קראתי ספרים בילדותי. אבל… איכשהו, מעולם לא עלה על דעתי שהן חיו ממש באותו עולם.
שרה אהרונסון, בת למשפחה שעלתה לארץ בעליה הראשונה, גדלה בזכרון, אחת ממושבות הברון, ברווחה כלכלית יחסית. השם שלה קשור בדמיוני לרכיבה על סוסים, אקדחים, חוף הים התיכון, עתלית, ריגול, מלחמת העולם הראשונה, העימות בין התורכים לבריטים, יוני דואר, עינויים ומוות.
רחל בלובשטיין, בת העלייה השניה, עלתה לארץ כבחורה צעירה. שמה נקשר בדמיוני לשירה וציור, לאהבה נכזבת, לחקלאות, לכנרת, לשחפת ולחלוציות.
הסיפור הקצר מפגיש ביניהן לרגע. הוא לא הופך אותן לחברות נפש. בשיחה הקצרה ביניהן שרה נשמעת מעט מתנשאת, רחל נשמעת מעט מלגלגת בהומור דק. תיאור שמתאים לדמויות שלהן כפי שהן משתקפות מההיסטוריה.
זה סיפור שמותיר לקורא המון מקום לדמיון, המון מקום למחשבה, המון תמונות ויזואליות של ישראל בראשית המאה ה-20: טבע פראי, מקווי מים וביצות, קדחת ושחפת, אידיאולוגיה תוססת. ברקע הסיפור נמצא מפגש האידיאולוגיות: מפגש בין עליה ראשונה לשניה, בין בורגנות לסוציאליזם, בין ים לים.
כשקראתי אותו לראשונה קצת הצטערתי שגבריאלה אביגור-רותם לא כתבה רומן היסטורי שלם והסתפקה באותם פרקים קצרים בין פרקי הרומן הראשי של אדום עתיק.
עכשיו, אחרי שקראתי את "כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו", אני כבר בכלל לא בטוחה שיש על מה להצטער.

***

אוקיי, ההשוואה הזאת לא הוגנת. גבריאלה אביגור-רותם היא סופרת מופלאה, זאב צחור הוא היסטוריון.
גבריאלה אביגור-רותם, אם את במקרה קוראת אותי - עדיין הייתי שמחה לקרוא רומן היסטורי שלך על התקופה הזאת!
אבל העניין הוא, שהמפגש הדמיוני בין ז'בוטינסקי לטרוצקי היה יכול לעבוד אולי כסיפור קצר. כתמונה. כרמז. כנקודת פתיחה למחשבה ולדמיון.
כרומן שלם - הוא לא באמת עובד.
צחור נתפס לדמיון מסויים שהוא מצא בין ז'בוטינסקי לטרוצקי: שניהם נולדו שנה אחר שנה באזור גיאוגרפי קרוב, שניהם מתו באותה שנה, שניהם היו מנהיגים, הוגי דעות, נואמים, אנשי צבא במובן מסויים, לתקופה מסויימת. יתכן שהיה ביניהם דמיון אישיותי מסויים: מבריקים, עקשנים, נוקשים במידה כזו או אחרת.
אבל עושה רושם שהשניים מעולם לא נפגשו, ולו היו נפגשים - ככל הנראה לא היתה צומחת שם ידידות מופלאה.
צחור כתב ספר שבו השניים דווקא מתיידדים, בתיווכה של דמות בדיונית בשם סוניה שמחוברת לשניהם.
הספר הזה הוא לא ממש מציאות אלטרנטיבית, צחור לא כתב ספר שמתאר מה היה קורה אילו השניים האלה היו ידידים ובאיזה אופן הדבר היה משנה את העולם. הוא ניסה מצד אחד לספר על ידידות מופלאה ששורדת למרות ההבדלים ומחזקת את השניים ואת המקורבים אליהם, ומצד שני משפיעה על ההיסטוריה הידועה לנו מעט ככל האפשר. התוצאה היא חיבור מלאכותי ומגושם בין ביוגרפיות של שני אנשים שאין ביניהן באמת קשר.
הדמות הבדיונית, סוניה, בשום שלב איננה מקבלת מספיק נפח כדי ליצור עניין בפני עצמה. היא מין פטרון ימי ביניימי של שני האישים המרכזיים, מספקת תמיכה כלכלית ונפשית להם ולנשותיהם ואין לה אישיות או חיים פרטיים משל עצמה.
לקרוא את הספר כשתי ביוגרפיות זאת אופציה סבירה בסך הכל, אבל מעט מתסכלת מכיוון שלפעמים קשה לדעת איפה מסתיימת ההיסטוריה הרשמית ומתחיל הבדיון.
צחור בחר להתעכב על נקודות שנראו לו חשובות לנרטיב שהוא בנה ולא תמיד הגיוניות בהקשר של הביוגרפיה של האדם.
כך למשל גדוד נהגי הפרדות מוזכר בספר באופן אגבי כגדוד שכבר לא קיים במכתב (בדיוני?) שבו מוסבר מדוע לא כדאי לתמוך ביוזמה של ז'בוטינסקי להקים גדודים עבריים נוספים במלחמת העולם הראשונה, מבלי לציין שגדוד זה עצמו היה הראשון בגדודים שהוקמו בדחיפה של ז'בוטינסקי. או למשל העובדה שטרוצקי היה גיסו של לב קמנייב, אף הוא דמות בכירה במהפכה והתהפוכות שידעו יחסיהם זה מול זה ושניהם מול סטלין - מוזכרות באופן אגבי למדי.

קשה גם להפריד בין עובדות היסטוריות לאג'נדה של הסופר.
הנה למשל דוגמה שבה זה בולט במיוחד: "בשעה שבה ההיסטוריה שיוועה לאיש כמו טרוצקי, הוא נדחק לשוליה" כותב צחור על טרוצקי ועל התקופה שקדמה למלחמת העולם השניה. האמנם ההיסטוריה שיוועה לאיש כמו טרוצקי? מה בביוגרפיה של טרוצקי מוכיח שהוא היה יכול להשפיע לטובה על ההיסטוריה? שום דבר שקראתי עליו בספר לא שיכנע אותי שמעורבות פוליטית שלו בתקופה הזאת היתה משנה את ההיסטוריה לטובה איכשהו.

קשה שלא לתהות אם צחור לא דחק מעט את ההיסטוריה כדי שתתאים לתזה שלו: "חייהם הסתיימו כשהם בודדים ומנותקים מן התנועות שייסדו" נכתב על הכריכה האחורית כהדגמה לדמיון בין השניים, אך האמנם ניתן להשוות את הבדידות והניתוק מהתנועות שייסדו כאשר התנועה של טרוצקי שלחה מתנקש שרצח אותו, לא לפני שטרוצקי ראה בימי חייו איך אותה תנועה רוצחת או שולחת לגלות בזה אחר זה כמעט את כל צאצאיו ומקורביו, שופטת אותו במשפט ראווה מלא שקרים, הופכת את שמו לשם נרדף לבגידה ודוחה ומשמיצה אותו בכל דרך אפשרית, ואילו ז'בוטינסקי מת בזרועותיהם של חניכיו הצעירים בעת שביקר במחנה קיץ של תנועת בית"ר, וגם אם לא אהב את הכיוון שתפסה התנועה שהוא עצמו ייסד כפי שטוען צחור, וגם אם נדחק הצידה על ידי יורשיו, התנועה בכל זאת רחשה לו כבוד והעלתה אותו על נס? גם אם זה היה מס שפתיים בלבד, איפה זה ואיפה היחס של סטלין לטרוצקי?
כך גם התזכורת החוזרת על עצמה מדי פעם בספר כי שני האנשים האלו "אהבו נשים". האם "אהבת הנשים" של טרוצקי שהתחתן, נולדו לו שתי ילדות, ברח מסיביר כשאשתו ובנותיו נותרות שם, התאהב באישה אחרת, נטליה, בעודו בגלות, התגרש והתחתן עם נטליה, ובערוב ימיו ניהל רומן עם פרידה קאלו, אשתו של דייגו ריברה שסייע לו למצוא מקלט במקסיקו, לנגד עיניה של נטליה, רומן שהפסיק רק כשראה את הדכאון העמוק שגרם לנטליה, ל"אהבת הנשים" של ז'בוטינסקי? אולי, רק שהספר לא טרח לספק דוגמאות. אין לי מושג כיצד באה לידי ביטוי "אהבת הנשים" של ז'בוטינסקי (מלבד העובדה שהוא התחתן עם אישה...) כי הספר שב ומציין אותה אבל לא ברור אם זה מבוסס על משהו או רק ניסיון להשוות בין השניים.

יתכן שבעיני צחור, שאביו היה חניך בית"ר והוא עצמו עבר בגיל 14 לקיבוץ, ואין צורך להרחיב על החיבור בין הקיבוצים לקומוניזם, יש חיבור ברור בין שני האישים האלה שהאידיאולוגיות שלהם השפיעו על הסביבות השונות בהן הוא גדל. אבל החיבור הזה נותר מאולץ בעיני מי שלא חווה את הדברים כמוהו גם בסיום הקריאה.


***

בסופו של דבר, אולי הבעיה מתחילה ומסתיימת בכך שיש לי עניין בדמותו של ז'בוטינסקי ורק עניין מועט בדמותו של טרוצקי. יש לי מעט מאוד חיבה לקומוניזם ולהוגי הדעות שלו, יש לי חיבה רבה הרבה יותר לציונות ולהוגי הדעות שלה.
אז כן, רציתי להעשיר מעט את הידיעות שלי על טרוצקי ואין ספק שקיבלתי העשרה בנושא, אבל לא הצלחתי בשם שלב לחוש אמפתיה כלפי האדם הזה, שאולי באמת רצה לתקן את העולם, אבל בפועל קידם את אחת המהפכות הרצחניות והרודניות ביותר אי פעם והיה קצר ראות להדהים בכל מה שנוגע לנושא היהודי ולעוצמתה של האנטישמיות שלמרבה האירוניה, השפיעה עמוקות על חייו שלו עצמו.
אם לסכם, נראה לי שהמחבר חיבב את טרוצקי יותר מכפי שאני מחבבת אותו ואת ז'בוטינסקי - פחות ממה שאני מחבבת אותו, ומן הסתם גם זה השפיע על חוויית הקריאה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו