ביקורת ספרותית על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו מאת זאב צחור
ספר טוב

---

בית מט לפול היה קן השומר הצעיר בשכונת מגורי, אבל הוא היה עבורי הבית הכי מעניין. המתנתי בקוצר רוח לסיום פעולת הקטנים, ולהתחלת הדבר האמתי, פעולת הקבוצה הבוגרת שהתאפיינה בישיבה במעגל ובשיחות על נושאים הרי גורל, האם ללכת אל שכונות העוני בשליחות חברתית, האם ישו הייה מתקן עולם חברתי אמתי. היו שיחות רגועות ושקטות - רגעי הסכמות, שלא פעם הפכו לויכוחים סוערים. בחבורה היו הבן של ד"ר וגנר ההיסטוריון המרקסיסטי והבת של בלוזר הסנדלר השכונתי. בשיחות הייתה תחושת התרוממות רוח, ואווירת להט מהפכני של מתקני עולם, חוויה שתמיד חיפשתי אחריה, אך היא עולם שאבד מבחינתי.

כשבגרתי הבנתי שני דברים, יהודים ביקשו להיות מתקני עולם, כול אחד בדרכו, לעתים דרך תנועות קומוניסטיות ששאפו לבצע מהפכה עולמית, ולעתים דרך תנועות לאומיות שרצו לבצע מהפכה בקרב היהודים. כמו בקן השומר הצעיר, בשתי הגישות המהפכניות, השכנוע והויכוח התרחשו בתוך קבוצות המשוכנעים, ללא כול סיכוי להדברות בניהם.

לכן ספר האמור לייצר מפגש בדוי בין שני יהודים ענקיים כול אחד, טרוצקי - הקומוניסט, וז'בוטינסקי - הציוני לאומי שהשתייכו למחנות כול כך מנוגדים, הוא פוטנציאל לחוויה יוצאת דופן, לדו שיח אינטלקטואלי בין שני מתקני העולם שלא קרה בעבר, המשולב בעלילה שבה הגיבורים והמקומות הם ברובם אמתיים.

העלילה נעה בשני צירים מקבלים כמו מצלמת סרט, המדלגת בין גיבור אחד לשני, מטרוצקי לז'בוטינסקי, לעתים העלילה מזמנת אותם לפגישה משותפת, בוחנת את קווי הדמיון והשוני בין השניים ומנסה לתת תשובות לשאלה, איך זה שאנשים כול כך דומים הצומחים מרקע דומה מפתחים השקפות עולם כל כך שונות ומנוגדות, אך בו בעת עשויים להיות בעלי דעות וערכים דומים ?

זאב צחור כהיסטוריון כותב באופן קולח, משלב ומתאר את גיבורי העלילה על רקע תמונות הערים הגדולות, רומא, אודסה, וינה, באזל ( רשימה חלקית ) בהן העלילה מתמקדת בבתי הקפה ובאולמות קונגרסים, במראות וקולות הקבוצות השונות, בנאומים או בויכוחים הסוערים בהם מצוטטים הוגי דעות וסופרים, ניטשה, הגל, מרקס, טולסטוי, שהשפיעו על רוח התקופה ועל גיבוש האידיאולוגיות המהפכניות. לזמן מה הפכתי לצופה בכור ההיתוך של הרעיונות הגדולים שהתניעו את מהפכות ראשית המאה העשרים.

זאב צחור ההיסטוריון מספר היטב את סיפורן של המהפכות הגדולות, אבל מתקשה לספר בצורה משכנעת את סיפורם של המהפכנים, תיאור אישיותם של טרוצקי וז'בוטינסקי חסר עומק, חסרה בו במיוחד התייחסות ללהט ולתשוקות ההכרחיים להבנת נפשם של המהפכנים, אומנם צחור שיבץ חלופת מכתבים יפה בתוך הספר, אך אין בהם בכדי לתת מענה לחסרון התיאור האנושי. בולט גם תיאורן השטחי של הנשים והאהבות שהיו מרתקות ומרגשות בחייהם של טרוצקי וז'בוטינסקי, אך אופן אזכורם בספר מהווה החמצה.

למרות מגרעותיו של הספר, הוא גם בולט ביתרונותיו הגדולים, כתמונה פנוראמית רחבה ויפה של התקופה הסוערת, המתוארת היטב, כמו גם האירועים שקרו במהפכה הקומוניסטית ובמקביל איליה כמו בכלים שלובים, המהפכה הציונית והפלג הרביזיוניסטי שלה. בשתי המהפכות פעלו טרוצקי וז'בוטינסקי היהודים, שבספו של יום מצאו את עצמם מנודים. ההשוואה המבוצעת בין השניים, החל מצמיחתם ועד דעיכתם, מקורית ומרתקת.

לאורך קריאת הספר התקיימה בי צפייה למפגש דמיוני של גיבורי העלילה בו יתקיים העימות שיכריע בין אחת מתפיסות העולם, או גם צפייה לקבל הכרעה היסטורית לטובת אחת משתי הגישות.

כשסיימתי את הספר הבנתי שלא תמיד נכון לחפש הכרעה בין שתי תפיסות עולם מנוגדות, נכון יותר לאפשר להן לחיות אחת לצידה של השנייה, וליצור ביניהן דיאלוג פתוח, האפשרי רק אם נקשיב ונשוחח עם מי שדעותיו מנוגדות לשלנו, לקח שראוי לקחת אותו למציאות חיינו כתיקון האמתי...

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו