ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין

---

על הספר "עד שיום אחד" מאת שמי זרחין

לטובת הספר ניתן לאמר שעלילתו מענינת ומרתקת מתחילתו ועד סופו אך מצד שני מה לעשות שעם סיום קריאתו הוא מיד נשכח ולא משאיר בך עקבות- דבר זה אומר דרשני.

הספר פותח בסצנה מבטיחה ומושכת - שני ילדים בני שבע על מתחבאים על הגג ולמטה אנשים זרים מנסים להוציא גופת גבר דרך החלון כי אותה ילדה נעלה במפתח את הדלת כשגופת אביה בתוך הדירה וכל הקהל שבא ללוויה מחכה מחוצה לה.

ואז מסתבר שבהמשך עלילת הספר רוב הדמויות והארועים המלווים אותם הולכים ונעשים משונים ומעוותים וממש לא הגיוניים . מעין טלנובלה טבריאנית שכולה מקרים מוזרים ומסקרנים אך בגלל גודשם הם נעשים גם בלתי אמינים ואפילו לא על דרך ההומור .


הספר מלא בכל מיני מזונות וריחות בישולים ואפוף במאורעות מוזרים של יחסי מין מזדמנים שאין בהם כל משיכה גופנית או נפשית וההרגשה היא שוב של עומס יתר , כי אם נחבר שפע מזון לשפע סקס בין דמויות פשוטות ולא מפותחות מבחינה שכלית או רגשית הרי שתמיד נקבל התנהגות בהמית המתרחשת באופן טבעי בין בעלי חיים .

התנהגותם של רוב גיבורי הספר (חוץ מהילד הקטן חיליק) כל המחנכים והתלמידים השכנים משפחה ועוד כולם על גבול האינפנטיליות , וגם אם היינו מוחקים את גבולות ההגיון והפסיכולוגיה עדיין נשארת השאלה - לאיזה צורך או לאיזו מטרה הומצאו הסיפורים הללו? או מה הם באים לסמל?

כל ההתרחשויות ההסטוריות המדיניות שהיו בארץ באותה תקופה וביחוד ארועי התרבות שהיו בה והם שזורים בין דפי העלילה בעיני נראים כאמצעים ספרותיים הנוטעים בקורא יסודות של אמינות בעלילה.

ולמרות שכל החכמים והנבונים וכל יודעי דבר בספרות ובתקשורת אומרים שאכן מדובר בספר נפלא שהוא כולו רצוף אהבה אין סופית שירה וגעגוע – אני אומרת רבותי המלך הוא עירום מלמטה!

וכמו בכל אומנות כך גם בספרות הקורא עצמו יכול למצוא הוכחה ותשובה למחשבותיו דווקא בסוף הספר:
מותו של חיליק – דווקא חיליק דמות האדם האנושית ההפוכה במהותה מכל גיבורי הספר, דווקא הוא , אותו ילד רגיש ונדיב שמחלק את ארוחותיו לאחיו, ילד שסובל את כאביו בשקט ולא מתלונן, ילד חכם ונבון, שכותב שירים בסתר , שדואג ברגישות ובאחריות ללמד את שלומי אחיו הגדול לקרוא ביצירתיות מיוחדת , שיוצר עבורו בהומור מחברת של מתכוני בישולים מצויירת כדי שתהיה מוכנה לאותו יום אחד שיבוא והוא שלומי יתעורר מכל החייתיות שסביבו ויבין סוף סוף את התנהלות חייו .

ודווקא הוא חיליק - האדם הנפלא והמיוחד בכל המובנים שהכל אוהבים אותו - דווקא הוא נהרג במלחמה.
ומרגע מותו כאילו הדברים מתחילים להיות אנושיים ולאט לאט להרגע , להורים רוברט ורוחמה יש סיבה אמיתית לצעקות ולדמעות. מותו של חיליק מביא את שלומי גיבור הספר להשתחררות מאותן עבותות אהבה ילדותיות שקשרו את חייו ועיניו עכשיו הן לפתע נפקחות ומביטות קדימה בתקווה חדשה והכי חשוב הגיע זמן להתחיל בשבילו לחיות להאמין ולתכנן תוכניות. כאילו לאחר מותו של חיליק הכל נעשה יותר אנושי ואמיתי ופתאום ישנה כמיהה לטוב לרגשות האדם הנורמטיביות ישנה התעוררות אמיתית ואחרת לחיים ואז אנו רואים את שלומי גיבור הספר סוף סוף בוכה באמת ...

" אחי שלי הקטן, אהוב לבי, מורה חיי, הכל חדש ומה אעשה בלעדיך"

כמילות השיר "בחלומות ההם על הספסל הקר , בחלומות ההם נרדים את עברנו עד שיום אחד גבוה ומוכר , יפול שוב בנשיקות על צוארינו"

חיה הלר 0547-568823

» ביקורות נוספות של חיה
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד