ביקורת ספרותית על מלון הזכוכית מאת אמילי סנט ג'ון מנדל

---

ספר שקשה מאד לאפיין אותו, להגדיר אותו ולבקר אותו. ללא ספק - חוויה שונה ויוצאת-דופן מרוב הספרים שקראנו עד עתה. בכמה מימדים אתם סבורים אנו חיים? שניים? שלושה? זהו ספר שכתוב בלפחות ארבעה מימדים! הסופרת כתבה את הספר במימדיות גדולה ונשגבת מבן-אנוש. לפעמים, נדמה לך שהיא מסתכלת על העולם, המקומות והאנשים מעמדת הבורא - כך שצירי הזמן, המקום והבנת הנפש - מעל הבנתו הממוצעת של הקורא. היא פורשת סיפור שאנשיו, מקומותיו, זמניו אינם פשוטים לאבחון, קשים לזיהוי ובלתי ניתנים למעקב כרונולוגי. הכל: כ"כ רב-מימדי, ארוג במורכבות, קשור זה בזה (אפקט הפרפר), ובעיקר: יקומים מקבילים של הוויה. נשימתו של הקורא נעתקת אך לא נפרדת מגופו. הקורא - מהופנט. בשום אופן אינו שומט את הספר ועוזבו בשאט-נפש. הספר לוכד אותך, אינו מרפה. הוא קצר, תמציתי, עוצר-נשימה, תזזיתי, מטלטל אותך בלי-הרף ומאד מבלבל. זו איננה חוויה צרופה. זו חוויה מבלבת, לא-ברורה בהרבה מקומות, אולי, גם לא חשובה, לא רלבנטית לקורא הישראלי - אבל: בסופו של הספר אתה נשאר הלום-קרב. עברה עליך סופה לא-פשוטה ומעוררת מחשבה. הגבול הדק: בין החיים והמוות (שניהם מתוארים בספר), בין העושר לחוסר-כל (שניהם מתוארים בספר), בין האהבה לשנאה (שניהם מתוארים בספר), בין הנאמנות לאופורטוניזם (שניהם מתוארים בספר), בין העקבי למקרי וכו' וכו'. מה כן? הספר ישאיר אותך חסר-מנוחה, נפשך תהיה גלית עד גבה-גלית ואת/ה תבין/ביני שאנו רחוקים, קטנים וקצרים מלהבין את המציאות!
סופרת גדולה. יכולת לספר, לקבוע מסמרות, לארוג - הרבה מעל יכולת אנוש. חוויה. אבל מבלבלת.

» ביקורות נוספות של הנוטע בשממה
» ביקורות נוספות על מלון הזכוכית