ביקורת ספרותית על מלון הזכוכית מאת אמילי סנט ג'ון מנדל
ספר בסדר

---

צונחת לצד הספינה בסערה, נשימתה נעתקת והמצלמה עפה מידה...
וינסנט-שם נדיר לאישה (על שם המשוררת עדנה סנט וינסנט מיילי) היא אחד הצירים המרכזיים בסיפור חובק עולם ומתפרש על עשורים. ילידת קנדה, אחותו למחצה של פול ונשואה 'על הנייר' לאיש ההשקעות ג'ונתן אלקייטיס המנהל את חסכונות חייהם של מי שבחרו בו לכך. אלמן אמיד מאד המבוגר ממנה בשלושים שנה ואב לקלייר, בת גילה. נישואי נוחות. טובעת בעושר דמיוני ומסחרר למי שבאה מרקע דל ועבדה כברמנית במלון נידח. פול מידרדר לסמים וגמילה, עבודות עלובות למדי, עוסק באמנות ומקווה שיגיע היום בו יפרוץ קדימה.
הציר הנוסף הוא הונאת פונזי אדירה של ג'ונתן במשבר 2008 (הרקע אמיתי) הממוטטת את עולמם המסודר של המעורבים כולל עובדיו ומי שאיבדו הכל, אכולי זעם וטינה. וינסנט שימשה עבור ג'ונתן כמעין תפאורה- איש העסקים העשיר והאמין הנשוי לאישה צעירה ויפה להדהים.
הספר מוליך את הקורא בתזזיתיות יתר ואולי מוגזמת בין ארצות ותקופות. ארצות הברית, קנדה, סקוטלנד ודובאי. חלק מהדמויות חיות על אוניה. יש בו מרכיב של מסתורין, הרהורים על חיים אחרים ועולמות מקבילים. גרפיטי תמוה על קיר המלון. שאיפות גדולות בצד מציאות עגומה, עברייני צווארון לבן וכסף גדול בצד צעירים מסוממים במועדון לילה. עבר והווה, דמויות שחלקן הן מעין עוגן וסביבם עיקר העלילה ומי שצצים ונעלמים בהבלחה רגעית. מה קרה למי שהיו מעורבים בהונאת הענק. סגנון שונה, צריך להתחבר אליו ולא תמיד עלה בידי.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על מלון הזכוכית