חלק מעלילת הספר (אם אפשר לקרוא למה שיש בספר, 'עלילה') מתרחש בתוך מלון עם קירות זכוכית, המספק כל מה שאדם צריך מבית מלון טוב, רק שהמלון ממוקם הרחק מהציוויליזציה האנושית והמערבית, בלב אזור פראי בתוך אי מוקף ים מכל צדדיו. באופן אירוני, חלק אחר מעלילת הספר (אם אפשר לקרוא למה שיש בספר, 'עלילה') עוסק בפרשת שחיתות כלפי משקיעים שהשקיעו את כספם וגילו כי כל כספם נלקח ובוזבז על ידי האדם שאצלו השקיעו את כספם - ושחיתות, כידוע, היא חלק בלתי נפרד (לצערנו) מחיי הציוויליזציה האנושית והמערבית.

טוב, על מי אני עובד עם החפירות העאלק אינטלקטואליות האלו, שנועדו לטשטש את עצם העובדה שאין לי יותר מדי מה להגיד על הספר, ושגם אם יש קצת זה עלול ליצור ספויילרים? הנה מה שאני בכל זאת יודע להגיד: זה ספר מוזר, עם כמה עלילות בכמה זמנים שונים, בעצם די דומה בעיקרון לתחנה אחת עשרה, רק שבתחנה אחת עשרה הזיגזג בין קווי זמנים ועלילות שונים הוא די ברור, שכן מדובר בחיים שלפני המגיפה ואחרי מכמה נקודות מבט, ואילו כאן לא בהכרח הבנתי את ההקשר בין מעלליו של פול וכדור האקסטזי הקטלני במועדון לבין מעלליה של אחותו וינסנט עם בן זוגה העשיר, מלבד השיוך המשפחתי שקושר בין שתי הדמויות. עם זאת, לאמילי סנט ג'ון מנדל יש כתיבה טובה ואיכותית. תוסיפו את זה לעצם העובדה שמוזר ולא ברור יוצרים באופן טבעי סקרנות, וכך תקבלו ספר שקראתי עד סופו ללא הרגשה של ייאוש ורצון לנטוש. בסך הכל מדובר בחוויה ספרותית מעניינת ושונה.

#
אני מתקשה לקרוא עכשיו ברצף. זה מוכר לכל מי שחי כאן בחודש וקצת האחרון. אני קוראת כמה עמודים ומפסיקה. במקום לקרוא אני בוהה סתם כך ופתאום חלפה שעה ואני לא זוכרת על מה חשבתי. נסיתי הכל – גירדתי את תחתית החבית עם ספרים שהבטיחו לי הנאה נטולת מחשבה, וגם אותם קראתי בחוסר חשק ובזמן ארוך, ממש כאילו היו ספרי פילוסופיה עתירי משמעות. כמעט שום ספר לא דיבר אלי ואם לדבר בכנות – יכול מאד להיות שעשיתי עוול לכמה מהם, וקטלתי אותם לא ממש בגללם, בגללי.

ואז קראתי את הספר הזה – לא בלי חשש שאולי "אשרוף" ספר ייחודי בגלל המצב בו אני נמצאת – והוא התחבר אלי בחמש דקות. זמן די רב עבר מאז קראתי את "תחנה 11" הנפלא שנשאר נפלא בזכרוני, אבל שכחתי את סיגנונה הייחודי של סנט ג'ון מנדל. וזה סיגנון שמדבר אלי. הוא מתוחכם בלי להיות מאומץ. הוא ייחודי בלי להתגנדר. הוא אישי מאד ומאפשר לקורא(ת) להבין את השתלשלות העניינים בלי שיאביסו אותה בכפית. ג'ון מנדל נעה בקלילות בין זמנים, בטכניקה עניינית לסיפור ולא תרגיל של חוג לכתיבה יוצרת. היא מאפשרת לקורא להרכיב לבד את רצף הסיפור, ומאפשרת באופן יוצא דופן התייחסות אישית של הקורא(ת) אל הדמויות, באופן שאינו דומה, כנראה, לקוראים אחרים המתייחסים לאותן דמויות.

לסנט ג'ון מנדל גישה ייחודית לגבי זמן. הזמן שהיא מתארת הוא מעגלי, סיבה ומסובב מחליפים תפקידים. הדרך הכרונולוגית בה אנו חושבים הכרחית כשאנחנו רוצים לדעת מה גרם לאירוע? למה הוא הגיע? למה עכשיו? אבל כושלת במקרים בהם חשוב להבין את הכלל, את המקריות, את מעוף הפרפר, שאין לו מושג לאיזו קטסטרופה הוא גרם, במקום שאינו מודע בכלל שהוא קיים. ג'ון מנדל מצליחה לתאר יקום המבטא בו זמנית מקריות ותכנון, סיבה ומסובב, ודמויות שיש בהן יחס שווה של טוב ורע, משיכה ודחייה.

אמילי סנט ג'ון מנדל מנצחת בינתיים את הסטטיסטיקה שלי: את שני ספריה דירגתי ב 5 כוכבים.

הספר הזה נקרא כאילו היה רצף של ציורי אקוורל בצבעי אפור ואדמה. הספר הזה נראה כמו בד שיפון שקוף, נשמע כמו קונצ'רטו חרישי לצ'לו או לנבל.

אי אפשר להפריז ביופיו. לכאורה הוא מתאר את התהוותו של פיצוץ גדול, אבל הוא בוחן רק את תוצאותיו, את הנשורת, את הרסיסים שכל אחד מהם כואב והרסני.

והפיצוץ הגדול היא הונאת פונזי ענקית שביצע נוכל חלקלק אחד, ג'ונתן אלקייטיס, בן דמותו של ברני מיידוף. הסיפור עוסק באוסף של דמויות לאורך שנים ארוכות לפני שהחל אלקייטיס בהונאת הפירמידה שלו. בת זוגו לעתיד, אחיה האמן, מנהל המשמרת במלון של אלקייטיס, מלון באיזור בודד ולא נגיש של קולומביה הבריטית בקנדה, מלון שיש לו חלק גדול יותר בסיפור מגיבורים בשר ודם, ציירת מבוגרת שהשקיעה בקרנות של הנוכל, מנכ"ל בחברה שמנהלת ציי אוניות, שגם הוא משקיע את כל חסכונותיו כמו רבים שהתאוו לרווחים מהירים וקלים, צוות האנשים שעזרו לנוכל לארוג את רשת הקשרים והשקרים שלו. אפילו פקידת הקבלה הצעירה והמתחילה שממונה על גריסת מסמכים בלי לדעת לשם מה.
הסיפור מטייל בין השנים, ולמרות ששנת 2008 היא שנת האפס של המפולת הכלכלית הגדולה, אין בספר מוקדם ומאוחר והוא ממשיך עד שנת 2029, אותה עדיין לא חווינו. ואז נארגים כל החוטים וכל הקשרים וכל ההבנה.

יש בספר קטעים ששוברים את הלב, במיוחד אלה שמספרים על הצטרפותו של זוג מצליחנים אל ארץ הצללים, עולמם של מי שאיבדו את ביתם ורכושם, ונאלצים להתנייד לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית בקרוון ולקבל על עצמם כל עבודה פיזית, קשה ככל שתהיה.

אמילי סנט ג'ון מנדל, בעלת השם הנוצרי-יהודי, מבינה בכל נושא שבו היא עוסקת, תנועת ציי אוניות, הונאות פירמידה, ציור ומוזיקה. וכישרון הכתיבה שלה לא יסולא בפז.

היא זכורה לנו לטוב מספר הדיסטופיה שלה, תחנה אחת עשרה.

תזכרו את השם. אמילי סנט ג'ון מנדל. סופרת קנדית (שהיא גם צעירה וגם יפה מאוד).

לא אכביר מילים.
אך משהו בספר הזה לא היה תפור לגמרי עד הסוף.
יש בו אירועים, אך אן בו עלילה.
יש בו גם דמויות, אבל אני לא יודע להגיד ממש מה האופי שלהן.
הוא מציג לנו בקצת מדי יותר מדי.
הוא לוקח השראה מאירוע היסטורי מוכר ש(בואו נודה על האמת) הביא כמה אנטישמים להגיד: "צדקנו כל הזמן",
אך אני לא רוצה לתת כאן קלקלן.
אז יש את זה. ויש איזה שחקוק עם הרעיון של רוחות רפאים - אבל למה? ומה המשמעות שלו? לא ברור, כי זה לגמרי באוויר.
וזה לא שהספר לא קריא - הוא קריא.
וזה לא שהוא לא כתוב טוב - ברור שמי שכתבה את תחנה אחת עשרה יודעת דבר או שניים על כתיבה.
אבל זה מרגיש שאין ממש נושא. יותר אווירה. שקופצת מכאן לשם.
וכל הדמויות קצת מנוכרות. לאחרים. לעצמן. עושות הצגות.
אולי יש כאן איזו מטפורה גדולה שהחמצתי בקטנותי.
אולי אני חרק קט שלא מבין שאני בתוך אקווריום זכוכית גדול וכי בעצם... כולנו... כל החברה שלנו... כל הקיום שלנו....
אולי.

ועדיין: ארבע כוכבים. 3 - עבור הספר. 1 - על חסד נעורים.

צונחת לצד הספינה בסערה, נשימתה נעתקת והמצלמה עפה מידה...
וינסנט-שם נדיר לאישה (על שם המשוררת עדנה סנט וינסנט מיילי) היא אחד הצירים המרכזיים בסיפור חובק עולם ומתפרש על עשורים. ילידת קנדה, אחותו למחצה של פול ונשואה 'על הנייר' לאיש ההשקעות ג'ונתן אלקייטיס המנהל את חסכונות חייהם של מי שבחרו בו לכך. אלמן אמיד מאד המבוגר ממנה בשלושים שנה ואב לקלייר, בת גילה. נישואי נוחות. טובעת בעושר דמיוני ומסחרר למי שבאה מרקע דל ועבדה כברמנית במלון נידח. פול מידרדר לסמים וגמילה, עבודות עלובות למדי, עוסק באמנות ומקווה שיגיע היום בו יפרוץ קדימה.
הציר הנוסף הוא הונאת פונזי אדירה של ג'ונתן במשבר 2008 (הרקע אמיתי) הממוטטת את עולמם המסודר של המעורבים כולל עובדיו ומי שאיבדו הכל, אכולי זעם וטינה. וינסנט שימשה עבור ג'ונתן כמעין תפאורה- איש העסקים העשיר והאמין הנשוי לאישה צעירה ויפה להדהים.
הספר מוליך את הקורא בתזזיתיות יתר ואולי מוגזמת בין ארצות ותקופות. ארצות הברית, קנדה, סקוטלנד ודובאי. חלק מהדמויות חיות על אוניה. יש בו מרכיב של מסתורין, הרהורים על חיים אחרים ועולמות מקבילים. גרפיטי תמוה על קיר המלון. שאיפות גדולות בצד מציאות עגומה, עברייני צווארון לבן וכסף גדול בצד צעירים מסוממים במועדון לילה. עבר והווה, דמויות שחלקן הן מעין עוגן וסביבם עיקר העלילה ומי שצצים ונעלמים בהבלחה רגעית. מה קרה למי שהיו מעורבים בהונאת הענק. סגנון שונה, צריך להתחבר אליו ולא תמיד עלה בידי.

ספר זה הוא ספרה השני של הסופרת בעברית. הספר הראשון היה תחנה 11 המצוין שגם יצא עכשיו כסדרת טלוויזיה.
הדמות המרכזית בספר מעולה זה היא וינסנט צעירה אמריקאית יפה הבאה ממשפחה ענייה. לוינסנט יש חצי אח בשם פול. הוריה של וינסנט מתו והיא מתחילה לעשות את דרכה בעולם. היא עובדת כברמנית במלון כאשר לפתע נכנס איש מסוים מבקש ממנה שתייה ומתאהב בה. הוא מציע לה לחיות אתו ואט אט מגלה וינסנט כי ג'ונתן הוא אחד האנשים העשירים בעולם. הוא איש עסקים המנהל בית השקעות. הוא מבוגר ממנה ב34 שנה לאחר שקודם היה נשוי לאישה שנפטרה מסרטן. וינסנט עוברת לגור אתו ומהר מאוד מתרגלת לחיי עושר שלא חלמה שהוא בכלל אפשרי. יש לה כרטיסי אשראי ללא הגבלה יש לה מכונית יש לה המון כסף והיא מתמכרת לקניות. היא פוגשת עוד אנשים עשירים במפגשים חברתיים של בעלה ונחשפת לעולם חדש ומסקרן. אחיה למחצה פול בקושי מסתדר בחייו ויש לו בעיית סמים קשה. עם חלוף הזמן השניים מנתקים קשר אחד עם השנייה. למעשה וינסנט היא קישוט שאותו ג'ונתן יכול להציג בפני העולם וכל זה חלק מתרמית ומהונאה כלכלית אשר באמת התרחשה ב2008. ההונאה הונאת הפונזי היא ההונאה אותה ביצע ברנרד ל' מיידוף. ב2008 התגלתה ההונאה ומשקיעים רבים איבדו את כל כספם את כל חסכונותיהם.
בספר זה למוביל ההונאה קוראים ג'ונתן בן זוגה של וינסנט. וינסנט עוזבת את ארצות הברית ועוברת לעבוד על אנייה.
יש עוד דברים רבים בספר. בתחילת הספר פול נותן לכמה חברי להקה שפגש כדורי אקסטזי. הכדורים מתגלים כמורעלים ואחד מחברי הלהקה מת.
הספר מוביל את הקורא ביד בטוחה מאירוע לאירוע ומדמות אחת לאחרת. הוא כתוב היטב ואפשר לגלות בין המילים את כישרונה של סנט ג'ון מנדל לברוא עולם שלם של דמויות כאשר כל דמות היא סיפור בפני עצמו.
הספר יצא בארצות הברית ב2020 ובישראל ב2023.
תרגמה מאנגלית: מרב זקס-פורטל.
הספר יצא בעם עובד הוצאה לאור. בספר יש 304 עמודים.
אני ממליץ על הספר לכולם הוא מעניין, כתוב בכישרון רב ויגרום למי שייקרא אותו הנאה גדולה.

ספר שקשה מאד לאפיין אותו, להגדיר אותו ולבקר אותו. ללא ספק - חוויה שונה ויוצאת-דופן מרוב הספרים שקראנו עד עתה. בכמה מימדים אתם סבורים אנו חיים? שניים? שלושה? זהו ספר שכתוב בלפחות ארבעה מימדים! הסופרת כתבה את הספר במימדיות גדולה ונשגבת מבן-אנוש. לפעמים, נדמה לך שהיא מסתכלת על העולם, המקומות והאנשים מעמדת הבורא - כך שצירי הזמן, המקום והבנת הנפש - מעל הבנתו הממוצעת של הקורא. היא פורשת סיפור שאנשיו, מקומותיו, זמניו אינם פשוטים לאבחון, קשים לזיהוי ובלתי ניתנים למעקב כרונולוגי. הכל: כ"כ רב-מימדי, ארוג במורכבות, קשור זה בזה (אפקט הפרפר), ובעיקר: יקומים מקבילים של הוויה. נשימתו של הקורא נעתקת אך לא נפרדת מגופו. הקורא - מהופנט. בשום אופן אינו שומט את הספר ועוזבו בשאט-נפש. הספר לוכד אותך, אינו מרפה. הוא קצר, תמציתי, עוצר-נשימה, תזזיתי, מטלטל אותך בלי-הרף ומאד מבלבל. זו איננה חוויה צרופה. זו חוויה מבלבת, לא-ברורה בהרבה מקומות, אולי, גם לא חשובה, לא רלבנטית לקורא הישראלי - אבל: בסופו של הספר אתה נשאר הלום-קרב. עברה עליך סופה לא-פשוטה ומעוררת מחשבה. הגבול הדק: בין החיים והמוות (שניהם מתוארים בספר), בין העושר לחוסר-כל (שניהם מתוארים בספר), בין האהבה לשנאה (שניהם מתוארים בספר), בין הנאמנות לאופורטוניזם (שניהם מתוארים בספר), בין העקבי למקרי וכו' וכו'. מה כן? הספר ישאיר אותך חסר-מנוחה, נפשך תהיה גלית עד גבה-גלית ואת/ה תבין/ביני שאנו רחוקים, קטנים וקצרים מלהבין את המציאות!
סופרת גדולה. יכולת לספר, לקבוע מסמרות, לארוג - הרבה מעל יכולת אנוש. חוויה. אבל מבלבלת.