ביקורת ספרותית על טלגו מאת ואסיליס אלכסאקיס

---

עדין. פריטה חרישית וענוגה על נימי הלב, הנפש והמוח. כמעט ואין עלילה. רוב שעות מנוחתנו ושנתנו - הן המחשבות, החלומות, הדמיונות והשאיפות. בא סופר וכתב/הציף אותן. הנושא: של כולנו - האהבה. המספרת: דוקא בחורה. נוגע לרובנו או לכולנו! הצורך, הכמעט קיומי - באהבה (הדדית). נכס יקר מאין כמוהו. קשה למציאה. קשה להשגה. כמעט בלתי-נתפס. זכית? מתנה מהבורא. זכיה של פעם בחיים. בינגו. איזה אושר. איזה כאב. האהבה גורמת (לרובנו) להישאר צעירים, להרגיש צעירים, להכות/להכהות את שעון הזמן האכזרי. שימו-לב: משהיא תמה - הגוף מזדקן במהירות. לכאורה, יש כ"כ הרבה יצורים בעולם. הנה, תוך זמן קצר יתמלא הואקום - ואמצא מישהו/מישהי אחרת להתאהב/לאהוב. חלומות באיספמיה, מראית-עין, מקסם שווא: שום דבר לא ישווה למה שהיה. למרות מה שנדמה בתחילה - אין שידור חוזר. נפשות תאומות - פעם בחיים. דווקא בספר לעיל - אין סימטריה באהבה. לא מדובר במודל האידיאלי. אלני מאוהבת בגריגוריס בכמה קומות יותר גבוה (או עמוק) מאשר הוא מאוהב בה. שניהם נשואים. חיקוי דל קמעא למה שהחיים עשויים באמת לזמן.

» ביקורות נוספות של הנוטע בשממה
» ביקורות נוספות על טלגו