“בגדול, ספרי מתח נחלקים לשני סוגים: אלה שעומד במרכזם בלש המנסה לפתור תעלומה, ואלה שמביאים תעלומה נטולת בלש. ספרי המתח הבלשיים עצמם נחלקים לשני סוגים עיקריים - אלה שעומד במרכזם בלש שזה מקצועו העיקרי (בין אם בשורות המשטרה ובין אם הוא בלש פרטי), ואלה שהבלשים במרכזם הם חובבים אולימפיים, שעושים זאת מטעמי סקרנות וחוצפנות גרידא. בעוד שהבלש המקצועי הוא לרוב אדם מריר שחי בגפו ופוזל לעבר הטיפה המרה, הרי שלבלשים החובבנים אין מאפיינים ברורים כל כך. בלש חובבן יכול להיות גבר או אישה, צעיר או מבוגר, רווק או בעל משפחה, מובטל או בעל מקצוע. הוא גם יכול להיות אדם מריר שחי בגפו ופוזל לעבר הטיפה המרה.
ובכן, מר קווארק הוא גבר בגיל העמידה החי באירלנד, הוא אלמן החי בגפו ובעל קירבה כלשהי למשפחתה של אשתו המנוחה. אל שרה אחותה שבה היה מאוהב למעשה, אל מאל גיסו ואל פיבי בת העשרים שהיא הבת היחידה שלהם. הוא פתולוג במקצועו, ופוזל אל הטיפה המרה. וכמו כל בלש חובבני, הוא סקרן וחוצפן. הפעם הסקרנות מתעוררת כשהוא נתקל בגופת אישה צעירה שאת תעודת הפטירה שלה גיסו שיפץ, ובדיקה מעמיקה יותר מגלה חוטים שהולכים ונקשרים המתחברים לכדי מזימה בינלאומית הקושרת גם אותו בכבליה.
להבדיל מהביקורות המשבחות לספר שנכתבו לפני, בעיני הוא היה כבד מאוד, עגום מאוד, וקשה לקריאה. בעוד העלילה מעניינת ומרתקת, גם אם צפויה למדי, הרי שהדמויות דוחות. בזו אחר זו מעמיד הכותב לפנינו דמויות לא נחמדות, לא נעימות, כאלה שנחשפות במלוא קטנוניותם, יצריהם ותאוותיהם. מה שאני מחפשת בספרים אלה נקודות חיבור לדמויות שבהם. מי שאחראי על חיבור הדמויות הוא מחבר הספר, ואבן הבוחן שלו היא אם הוא אוהב את הדמויות שיצר. בספר הזה דומה כי המחבר שונא כל אחת ואחת מדמויותיו. הוא נותן להן להאיבק בסופה, להתבוסס בשלג ובבוץ, לעשות את כל הטעויות האפשריות, ולסיים את חייהן בבדידות ובעליבות.
גם הספר הזה, כקודמו, יחזור אחר כבוד לספריית התחנה ממנה נלקח.”
