ביקורת ספרותית על מגלה החולשות - ספריה לעם #831 מאת ישי שריד
ספר בסדר

---

לפני שנה, הבן שלי צלצל מבודח אחרי שחזר מיריד תעסוקה בקולג' בו הוא לומד. הוא היה עדיין רק תלמיד שנה שניה בהנדסת מחשבים, שלב מוקדם מידי לחפש עבודה קבועה, אך חשב שאולי יצליח למצוא עבודה לקיץ באחת מחברות ההי טק שמציגות ביריד. הוא סיפר שהיו שם נציגי החברות הגדולות שהיית מצפה למצוא ביריד כזה (גוגל, פייסבוק, אמזון). לפני הדוכן של טסלה השתרך תור ארוך (ממה שקראתי, לא התרשמתי שמאסק מעסיק אידיאלי, אך לטענת בני, יש כת שלמה של סטודנטים שמעריצים אותו. בני לא שייך לעדת מעריציו , כך שהוא דילג על התור לפני הדוכן של טסלה). הייתה גם חברה שפיתחה מוצר שקשור להימורים. "חפש משהוא אחר" אמרתי לו ."לא חשבתי לפנות אליהם" הוא אמר "וממילא אני לא יכול לעבוד שם כי צריך להיות מעל גיל 21".
בצד היה דוכן של חברה שבני לא שמע אף פעם את שמה. הוא שאל אותם מה הם עושים והם אמרו שהם מפתחים מערכת שתצותת לשיחות של נוסעים במטוסי נוסעים. לטענתם, המטרה היא לתפוס טרוריסטים. "לא הייתי בונה על יצר הפטפוט של טרוריסטים בזמן טיסה" אמרתי (במיוחד כאלה שכנראה הטיבו לשתוק עד עתה – כי אחרת לא היו מעלים אותם על המטוס מלכתחילה). הבן שלי אמר שגם הוא חשב שזה רעיון מטומטם ונציגי החברה כנראה ראו את זה על הפנים שלו כי הם מייד אמרו שיש עוד שימושים למערכת. "כמו מה?" שאל בני. "למשל, אם הדייל ישמע שמישהו אומר שהוא צמא, הוא מייד יופיע עם כוס מים". אני הייתי מעדיפה לסבול מצמא מאשר שהדיילים יקשיבו לשיחות שלי (ביחד עם ה CIA NSA ואלוהים יודע מי עוד).
בסוף הבן שלי מצא עבודה לקיץ כמתמחה בחברה שפיתחה תוכנה לניהול כוח אדם בחברות גדולות.
אחרי שהתפוצצה פרשת NSO תהיתי ,כמו כולם, מי העובדים שבחרו לעבוד שם. הרי זה לא שהם היו צריכים לבחור בין NSO ועבודה במשכורת מינימום. אבל אולי הם היו תמימים ובאמת האמינו שמשתמשים במוצר שלהם רק כדי לתפוס טרוריסטים? נראה לכם? ומה לגבי עובדי החברה הישראלית שלפי תחקיר ה"ארץ" הייתה מעורבת בשיבוש תהליכים דמוקרטים ברחבי העולם? מה היה התירוץ שלהם?
ישי שריד בספר "מגלה חולשות" מנסה לענות על השאלה הזו. שריד הוא אחד הסופרים שאני ממהרת לקרוא כל ספר חדש שהוא כותב. הכתיבה שלו מאוד אינטליגנטית. בדרך כלל הוא מציג סיטואציות מורכבות מבחינה מוסרית ונמנע מתשובות פשטניות ודמויות חד ממדיות. אך הספר "מגלה החולשות" איננו מהטובים בספריו.
גיבור הספר, זיו, עובד בחברה שפיתחה מוצר שיכול להשתלט על כל טלפון אלחוטי ולהפוך אותו לכלי מעקב שמאפשר לצותת לבעל הטלפון (לא רק בעת שיחת טלפון), לראות מה שנקלט במצלמה, ולקרוא את הטקסטים שנשלחים אליו. החברה לא מסתפקת במוצר זה. היא גם פיתחה "סם אמת" שמוזרק לנחקרים ,גלאי אמת משוכלל שמחובר ישירות למוח של הנחקר וכן דרך לכבול אנשים לכיסא חקירות בלי להשתמש באזיקים. ככל שהעלילה מתקדמת , החברה מעורבת במבצעים נוספים שלא ניתן להצדיקם מוסרית בשום צורה. זיו ושאר העובדים נשלחים למדינות שקנו את המוצר (שהן בבירור מדינות טוטליטריות) כי הצוותים המקומיים לא מצליחים לתפעל את המערכת. במילים אחרות, עובדי החברה הישראלית יודעים היטב מי משתמש במוצר שלהם ולמה הוא משמש.
זיו הוא קלישאה של גאון מחשבים שמגיל צעיר בילה את כל זמנו מול המחשב ואין לו חברים כלל , מעין אוטיסט בתפקוד גבוה. משום שהוא כל כך בודד, הוא צמא להערכה לה הוא זוכה ממנכ"ל החברה וגם מהדיקטטורים להם הוא מגשים את כל המשאלות . הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ומה המשמעות של מעשיו (ממילא שריד לא משאיר לו מקום לספק).
שריד בחר בהסבר קל מידי לשאלה מי הם האנשים שמתפעלים את המנגנונים האפלים שתומכים במשטרים טוטליטריים. לפי ההסבר שלו, המשטרים האלה ,והחברות המסחריות שעוזרות להם, נעזרים ב"חריג", גאון שימושי, אדם שמתעניין יותר במספרים מאשר באנשים, כמו שאחת מדמויות המשנה מגדירה את זיו. אך אנו יודעים מהמציאות שהרבה אנשים רגילים ולא חריגים במיוחד מאיישים את המנגנונים שמעורבים במעשים בעייתיים (אפילו בעיתיים מאוד) מבחינה מוסרית. שריד ,שמתמקד רק בזיו, לא מספק הסבר למעורבותם של אנשים רגילים במעשים כאלה.
הספר מציג תמונה מאוד אפלה גם בהקשר המקומי שכוללת שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לצורך רמיסת זכויות אדם בסיסיות ,ואפילו רצח, של אזרחים ישראלים תמימים ותמימים פחות. לא היה לי ברור האם שריד מנסה להזהיר אותנו מהעתיד או שהוא מתאר את ההווה. בספר מופיעים הרבה אזכורים אקטואליים (מסעדה של שף ידוען מתוכנית טלוויזיה, תערוכה של אומנית יפנית ידועה במוזאון תל אביב) כך שאולי הוא מנסה לטעון שדברים כאלה כבר נעשים או יכולים לקרות בישראל. גם ההקשר בו מתרחשים אירועים אלה בישראל נשאר מעורפל. נראה שיש כאן קנוניה לה שותפים חברת הסייבר ההתקפי הישראלית, גורמים בצה"ל, פושעים, ושופטת רודפת בצע. באופן תמוה מי שנעדרים מהסיפור הם הפוליטיקאים . לכן לא ברור האם מדובר ב"תפוחים רקובים" או בכשל מערכתי. במילים אחרות, לא ברור האם הפעולות הלא חוקיות נעשות מחוץ לרדאר ומתחת לאפם של השלטונות הישראלים או בידיעת השלטונות ולשרותם.
נתתי לספר שלושה כוכבים כי הוא קריא, מאוד מותח, ושריד כותב טוב. אבל כדיסטופיה או ככתב אישום חריף על החברה הישראלית הוא משאיר יותר מידי נושאים מהותיים ללא הסבר.

» ביקורות נוספות של נטע אורן
» ביקורות נוספות על מגלה החולשות - ספריה לעם #831