ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 בספטמבר, 2024
ע"י בועז
ע"י בועז
שוב זה קרה לי. שתי בחירות ספרותיות שגויות, שני ספרים שנעזבו באבם, ושוב אני ניצב לפני מה שהאמריקאים מכנים - Theree strikes and you are out.
אם כן, אני זקוק לבאנקר (ולא בונקר, תודה לאלון אלפרט) כלומר ספר קליל, מהנה ולא ארוך במיוחד, שאני סמוך ובטוח שאתחיל וגם אסיים. ומי לנו באנקר (לא בונקר! השם ירחם!) יותר מישי שריד, שכותב קצר, לעניין ומתכתב תמיד עם איזו סוגיה אקטואלית שכמו נלקחה מכותרות העיתונים וממבזקי החדשות. צבא (מנצחת) שואה (מפלצת הזיכרון) פנאטיות דתית וכיסופי מקדש (השלישי) וברומן הנ"ל - עולם הסייבר והפריצות הדיגיטליות. גיבור הספר הוא זיו, חייל משוחרר בן 23, שחוץ משם משפחה גם אין לו חברים, זוגיות, משפחה תומכת, תחביבים, ביטחון עצמי, ידע כללי ובגדול העניין המעורפל הזה שנקרא חיים. מאידך יש לו כישרון עצום, שלא לומר שטני, לפצח את קרביו של כל מחשב או טלפון, לא משנה כמה חזקה ומתוחכמת ההגנה שלו.
בזכות היכולות הפנומנליות הנ"ל הוא נלקח, מייד עם שחרורו מהצבא, לעבודה בחברה טכנולוגית שמעניקה שירותי מעקב ובילוש לדיקטטורות חביבות יותר או פחות על פני הגלובוס. זיוי שלנו נוסע ברחבי העולם, עושה כסף טוב, עובד במקצוע שלו (מי שנזכר במערכון של מה קשור שירים את היד בבקשה) אבל הוא מת מבפנים. הוא כמה לקשר אנושי, עורג אל איריס עמיתתו לעבודה אך נאלץ להסתפק בידידות עם השכן הקשיש ומחבק העצים. מלבד זאת מכרסמים בו רגשות אשמה כבדים על אירוע שבו גרם בשוגג לפגיעה טראומטית באחותו הצעירה שדרדרה אותה לשאול תחתיות.
האם ישכיל זיו להשתמש בכוח העצום שנמצא בטווח שבין אצבעותיו למקלדת כדי למצוא אהבה, לעזור לאחותו לצאת מהברוך ובאופן כללי להגיע אל המנוחה והנחלה, או שזה יתהפך עליו, כמאמר החכם - עושר שמור לבעליו לרעתו? קראו ותגלו.
17 קוראים אהבו את הביקורת
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
