ביקורת ספרותית על מגלה החולשות - ספריה לעם #831 מאת ישי שריד
ספר בסדר

---

די ברור שהספר הזה מתכתב עם הפרשה שהתפרסמה בתקשורת לפני שנה או יותר, על החברה הישראלית שפיתחה תוכנה בעלת יכולות פריצה מרחוק לטלפונים, ויכולת לשאוב את כל המידע שבמכשיר "ברגע שהתוכנה הושתלה במכשיר, מפעיל התוכנה מסוגל להשתמש בה על מנת לגשת לכל המידע שעל המכשיר (תמונות, הודעות טקסט וכו'), להשתלט על המצלמה והמיקרופון על מנת לצותת או לצלם תמונות, לעקוב אחר מיקום המכשיר, וכן לשלוח מסרים מהמכשיר" (מתוך ויקיפדיה של החברה המדוברת).

שריד מתמקד בחייו של עובד, הייטקיסט מחונן שבדיוק השתחרר מיחידת מודיעין מובחרת בצבא (שלא מוזכרת בשמה, אבל קשה שלא לנחש), לכאורה, עוד בורג קטן במערכת. הדמות, גאון מחשבים, מבריק, בסביבה שמאוד קשה להבריק בה, מתאימה לסטריאוטיפ החנוני: שקט, גר לבד, מרוויח הון, אבל חסר חיים או כישורים חברתיים, עורג לאהבה וקרבה, מסוכסך משפחתית, וחולם על הקולגה היפה, חביבת הבוס.

הספר מתאר בגוף ראשון את החוויות של זיו החל מהיום הראשון בחברה, את ההתקדמות שלו ואת יחסיו עם הבוס האקסצנטרי שלו. עם התקדמות העלילה הקורא נחשף לסדקים, לעיוותים ולתהיות המוסריות בפעילות של החברה. גם אצל הגיבור הדברים נסדקים, אבל זה תמיד באיחור, זיו תמיד נמצא במגמה אחת לאחור, ודברים שכבר ברורים לקורא מסופקים עדיין אצל זיו. זה לא מפתיע, כשאתה בתוך וחלק מהסיטואציה, זה הרבה יותר קשה לראות את הסדקים והרבה יותר קל להצדיק, בטח כאשר האופי של המצב, חברה שעוסקת במוצר סודי ומיוחד, הוא כזה שקל לייחס אליו מובנים נסתרים שלא כדאי להתעמק בהם, והכי קל לסמוך על הממונים שיודעים מה הם עושים. העלילה ממשיכה להתקדם וזיו, השרוי באיזה ערפל רגשי ומוסרי, מוצא את עצמו, אבוי, משתמש ביכולות של החברה גם לצרכיו האישיים המפוקפקים, וכך נסללת הדרך שלו לעבר פי תהום טרגית.

הספר עצמו כתוב בצורה מושכת ופשוטה, לא סוחף, אבל מצליח לעורר עניין, ולספק אי אילו תהיות באשר לחברה שלנו, לסולם הערכים שלה, וכמובן לפוליטיקה שלנו. אז לא מדובר בספר יוצא מן הכלל, אבל מצליח לספק את הסחורה שספר אמור לספק, בפרט בימים אלו - כמה שעות של אסקפיזם.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מגלה החולשות - ספריה לעם #831