אז ככה, לאור האמוציות (חלקן השליליות) שהביקורת הקודמת שלי עוררה מרגישה צורך להזהיר מראש:
1. הביקורת הנוכחית תכיל תוכן מיני (פורנוגרפי ממש) (זה הספר, אין מה לעשות).
2. כנראה שיהיו בו כמה שיתופים (זאת אני, אין מה לעשות).
3. בנוסף ייתכנו גם קללות, ניבולי פה ועוד כמה דברים שעלולים לגרום לחוסר נוחות.
לכן:
1. הקריאה על אחריותכם!
2. אתם לא חייבים לקרוא!!
3. אל תקראו לא מומלץ!!!
4. באמת! אל תבואו בטענות אחר כך!!!!
אז אחרי שהתנסיתי בספר ארוטי והתאכזבתי מאוד, קבלתי המלצות רבות מחברות ומחברים בסימניה שהבטיחו ספר מצוין או לפחות הרבה יותר טוב ממה שקראתי (שמודה שכבר לא זוכרת ממנו כלום הדחקה מוחלטת). מכל ההמלצות בלטה המלצה אחת שכבר הכותרת עוררה את תשומת ליבי וגם לנוכח העובדה שלא מדובר בספרות מהז'אנר האירוטי אלא ספרות איכותית ויותר מזה ספרות שבאנגלית נקראת נון פיקשן (איך קוראים לזה בעברית?) כלומר ספרות שהיא בין פרוזה לעיון. הספר כתוב בגוף ראשון ומתאר סיפור חיים במקום שמאוד מאוד שונה ומאוד מאוד רחוק מהמוכר לנו - הבאנה שבקובה. לאורך 400 עמודים אנו חווים יחד עם הסופר סיפורים ואנקדוטות רבות שממלאות את חייו וכולם סובבים סביב שני נושאים עיקריים: שפיות וסקס (הרבה מאוד סקס).
את המוטו של הספר ושל סקס בכלל מקבלים כבר באחד העמודים הראשונים בציטוט הבא: "אח, לא עמדתי בפיתוי ואחרי ששיחקתי איתה מספיק זמן והיא גמרה כבר שלוש פעמים, הכנסתי לה אותו לתחת. לאט לאט אחרי שהרטבתי אותו טוב טוב במיצי הכוס שלה. סנטימטר אחר סנטימטר. היא השתוללה מכאב אבל דרשה עוד. נשכה את הכר, אבל הבליטה את התחת וביקשה ממני להכניס לה עד הסוף. מדהימה האישה הזאת. אין אחת שמתענגת כמוה. ככה נשארנו מחובקים הרבה זמן. כשהוצאתי אותו ממנה הוא היה מרוח בחרא וזה הגעיל אותה. אותי לא. חוש הציניות ער בי תמיד. לעולם לא נרדם. והמין לא נועד לאיסטניסטים. מין זה חילופי נוזלים, הפרשות, רוק, הבל פה וריחות עזים, שתן, חרא, זעה, חיידקים, בקטריות - או שזה לא כלום. כל עוד הוא רק חביבות ורוחניות ערטילאית, לעולם יישאר רק פרודיה עקרה על הדבר האמיתי. אפס." וזה ציטוט שמתאר את הספר הכי טוב. אין בהבאנה של קובה לפי הסופר מקום ל"חביבות ורוחניות ערטילאית" הכל מושלך בפרצוף של הקורא בפראות ובבוטות החריפה ביותר והקורא מרגיש הכול. הוא מריח את הזרע , הוא חש צורך להקיא, אבל יחד עם זאת גם הרגשות הטובים מחודדים פי כמה כי הם אותנטיים. זהו הספר היחיד שקראתי עד עכשיו שגרם לי פרץ של רגשות כל כך רחב. מצער ועצב עד לחרמנות קשה ביותר. הספר גרם לי לחלומות רטובים שלא חוויתי מאז גיל 17. למדתי מהספר שסקס כן יכול להוות בריחה ממצבים נוראיים. סקס כאסקפיזם טהור ומלוכלך.
הבאנה של הספר הזה היא גיהנום עלי אדמות וכמו שמי שהמליץ לי עליו כתב גיהנום שהוא גן עדן ולהפך. סיפורי הספר כוללים חוץ ממין בוטה (ומאוד מחרמן) גם סיפורי אלימות קשים, אכילת בשר אדם (!!!) מקרי אונס מזעזעים, דיכוי קשה של הרשויות בקובה ועוד ועוד סיפורי סקס וכל זה טבוע ברום (ועוד רום ועוד רום ועוד רום) (הם שותים שם רום במקום תה בבוקר!) כל דף בספר הזה שופך עליך דלי של הזוועות והתענוגות של כל העולם ואשתו. הנה למשל אני פותחת באקראיות בעמוד 249 וזה מה שכתוב: "אני רוצה להיות השפחה שלך פפיטו. ושתקשור אותי בחבל ושתצליף בי. הנה, יש לי חבל וחגורת עור. אני רוצה שתתן לי מכות ותכריח אותי להזדיין עם ארבעה גברים בבת אחת." אין פשרות בעולמו של הכותב והוא צריך למצוא דרך להתמודד עם כל השיט הזה. אז הוא שותה רום ומזדיין בלי הפסקה ולפעמים כשהוא רואה שוטרים שבאים להציק לו אז הוא מעמיד פנים שהוא משוגע, למחייתו הוא אוסף סרטנים בחוף כדי למכור אותם בשוק ובכסף קונה רום ולחם והולך לאחת הבחורות שלו והם שותים ומזדיינים כל הלילה. גן עדן? גיהנום? גם וגם?
אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר (למי שיכול להכיל כמובן. זה כלום מה שכתבתי לעומת מה שקורה בספר) הוא היה ממש תיקון בשבילי מהספר הקודם אז בהזדמנות זאת אודה למי שהמליץ לי עליו וגם עזר לי בעריכת הביקורת הזאת (לא הצליח לשכנע "להרגיע עם הסוגריים"). לא אגיד את שמו רק שזה מתחרז בחמודי:)










![מאדאם בובארי [מהדורת 2007 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/6022.jpg)






