שמחה לבשר שקיבלתי את בן הזוג שלי בחזרה אחרי שנטש אותי באופן זמני לטובת "מהתלה אינסופית" הזאת שלו. למזלו גם ככה הייתי עד הראש בעבודה אז לא היו לי הרבה הזדמנויות להציק (ובכל זאת ניצלתי כל הזדמנות שנקרתה בדרכי להציק!). בין הדברים שעשינו לאחר האיחוד המרגש היה לקרוא ספר ביחד, ספר שאני בחרתי. בחרתי ב"בשורה על פי הצלופח" שדן סתיו המליץ וסקר יפה, וא' קנה לי במתנה אחרי שהבחין שהוא עורר את סקרנותי. אז ככה ישבנו שנינו בחצי שכיבה על הספה הכחולה אחת מול השני, אני מקריאה וא' מעסה לי את כפות הרגליים (מאוד מחדד את הריכוז ממליצה לכולם) וכשאני מתעייפת אז ההפך.

הבשורה על פי הצלופח נפתח כמו סרט טבע בנשיונל ג'אוגרפיק. הפרק הראשון הוא הסבר ארוך על מסלול חייו של הצלופח שמסתבר שטובי החוקרים בעולם מנסים לברר איך הוא מתרבה. מתקבל הרושם שהצלופח מנסה לאתגר את המדע בכוונה ובכל פעם שהמדע מתקדם צעד קדימה הצלופח מקדים אותו בשניים. הצלופח נולד בים סרגסו (בויקיפדיה מלמדים שאת השם שלו הוא קיבל מאצה בשם סרגסום שגדלה שם) שהוא ים בתוך ים (בתוך האוקיאנוס האטלנטי), אפשר להבחין בו לפי הזרמים שמקיפים אותו. כנראה שמדובר במקום מיוחד כי רק שם הצלופח האירופי נולד ורק שם הוא מתרבה. בהתחלה הצלופח נראה כמו עלה קטן ואחר כך הופך לצלופח זכוכית (נראה כמו תולעת ארוכה ושקופה) ואז קורה דבר מוזר. הצלופח יוצא למסע ארוך לאירופה שם גדל במשך שנים רבות והופך לצלופח כסף ופתאום מחליט לחזור את כל הדרך הארוכה והמסוכנת בחזרה לים סרגסו (מסע שיכול לארוך 4 שנים!) כדי להתרבות. למה? אף אחד לא יודע עדיין. ועוד יותר מוזר - אף אחד אף לא ראה איך צלופח מתרבה. כנראה שהם זקוקים לתנאים מאוד מיוחדים בשביל זה. את סיפור חידתו של הצלופח מתאר פטריק סוונסון דרך חוקרים מפורסמים שניסו לפתור אותה כמו אריסטו (שחשב שהצלופח הזה נולד מבוץ) ואפילו פרויד שמסתבר שהיה חוקר טבע לפני שהרס לכולנו את החיים עם התסביכים המיניים שלו.

הסיפור השני בספר הם זיכרונותיו של הסופר על ילדותו בצל אביו אי-שם בנורבגיה. גם הזיכרונות האלה קשורים לצלופח. הסופר ואביו היו נוהגים ללכוד צלופחים ולאכול אותם (למרות שהמחבר לא סובל את הטעם שלהם, מבושלים או מטוגנים). מהזיכרונות עולים געגועים של הסופר לעולם אחר יותר פשוט ויותר קרוב לטבע, עולם שבו אין פילטר שחוצץ ביננו לבין יקירנו וביננו לבין בעלי החיים שבו. הספר מרתק מאוד ומרגש ואני ממליצה עליו מאוד וגם ממליצה לכולכם לעשות קריאה זוגית לפעמים. אתה לא יודעים כמה זה נעים ומשדרג את הקשר. שתי תודעות שלכמה שעות הופכות לאחת בזכות ספר.

שמחה לבשר שקיבלתי את בן הזוג שלי בחזרה אחרי שנטש אותי באופן זמני לטובת "מהתלה אינסופית" הזאת שלו. למזלו גם ככה הייתי עד הראש בעבודה אז לא היו לי הרבה הזדמנויות להציק (ובכל זאת ניצלתי כל הזדמנות שנקרתה בדרכי להציק!). בין הדברים שעשינו לאחר האיחוד המרגש היה לקרוא ספר ביחד, ספר שאני בחרתי. בחרתי ב"בשורה על פי הצלופח" שדן סתיו המליץ וסקר יפה, וא' קנה לי במתנה אחרי שהבחין שהוא עורר את סקרנותי. אז ככה ישבנו שנינו בחצי שכיבה על הספה הכחולה אחת מול השני, אני מקריאה וא' מעסה לי את כפות הרגליים (מאוד מחדד את הריכוז ממליצה לכולם) וכשאני מתעייפת אז ההפך.

הבשורה על פי הצלופח נפתח כמו סרט טבע בנשיונל ג'אוגרפיק. הפרק הראשון הוא הסבר ארוך על מסלול חייו של הצלופח שמסתבר שטובי החוקרים בעולם מנסים לברר איך הוא מתרבה. מתקבל הרושם שהצלופח מנסה לאתגר את המדע בכוונה ובכל פעם שהמדע מתקדם צעד קדימה הצלופח מקדים אותו בשניים. הצלופח נולד בים סרגסו (בויקיפדיה מלמדים שאת השם שלו הוא קיבל מאצה בשם סרגסום שגדלה שם) שהוא ים בתוך ים (בתוך האוקיאנוס האטלנטי), אפשר להבחין בו לפי הזרמים שמקיפים אותו. כנראה שמדובר במקום מיוחד כי רק שם הצלופח האירופי נולד ורק שם הוא מתרבה. בהתחלה הצלופח נראה כמו עלה קטן ואחר כך הופך לצלופח זכוכית (נראה כמו תולעת ארוכה ושקופה) ואז קורה דבר מוזר. הצלופח יוצא למסע ארוך לאירופה שם גדל במשך שנים רבות והופך לצלופח כסף ופתאום מחליט לחזור את כל הדרך הארוכה והמסוכנת בחזרה לים סרגסו (מסע שיכול לארוך 4 שנים!) כדי להתרבות. למה? אף אחד לא יודע עדיין. ועוד יותר מוזר - אף אחד אף לא ראה איך צלופח מתרבה. כנראה שהם זקוקים לתנאים מאוד מיוחדים בשביל זה. את סיפור חידתו של הצלופח מתאר פטריק סוונסון דרך חוקרים מפורסמים שניסו לפתור אותה כמו אריסטו (שחשב שהצלופח הזה נולד מבוץ) ואפילו פרויד שמסתבר שהיה חוקר טבע לפני שהרס לכולנו את החיים עם התסביכים המיניים שלו.

הסיפור השני בספר הם זיכרונותיו של הסופר על ילדותו בצל אביו אי-שם בנורבגיה. גם הזיכרונות האלה קשורים לצלופח. הסופר ואביו היו נוהגים ללכוד צלופחים ולאכול אותם (למרות שהמחבר לא סובל את הטעם שלהם, מבושלים או מטוגנים). מהזיכרונות עולים געגועים של הסופר לעולם אחר יותר פשוט ויותר קרוב לטבע, עולם שבו אין פילטר שחוצץ ביננו לבין יקירנו וביננו לבין בעלי החיים שבו. הספר מרתק מאוד ומרגש ואני ממליצה עליו מאוד וגם ממליצה לכולכם לעשות קריאה זוגית לפעמים. אתה לא יודעים כמה זה נעים ומשדרג את הקשר. שתי תודעות שלכמה שעות הופכות לאחת בזכות ספר.