ביקורת ספרותית על מהו המה - האוטוביוגרפיה של ולנטינו אצ'אק דנג מאת דייב אגרס
ספר מעולה

---

כמה פעמים קראתם סיפור מסע בריחה של ילד ואמרתם לעצמכם – "אין מצב שזה אמיתי"? זה קרה לי בעבר ב"ציפור הצבועה" (אבל זה ספר שואה, איזה סיפור כן יכול להיות הגיוני). זה קרה לי שוב ב"מהו המה" מאת דייב אגרס.
זהו סיפורו של צעיר, ואלנטינו אצ'אק דנג, המתייתם מהוריו וכמו אלפי ילדים אחרים נאלץ להימלט מביתו, מכפרו, מארצו. זהו מסע של הישרדות כנגד כל הסיכויים. מסע שיש בו מעט חמלה והרבה אכזריות. דרך הסיפור המאוד אישי הזה מגוללת לפנינו אחת הטרגדיות הגדולות של העשורים האחרונים – סודן. בהקדמה לספר כותב דנג: "במהלך הקריאה תלמדו על שני מיליון וחצי האנשים שנספו במלחמת האזרחים בסודן. הייתי רק ילד...שרדתי על ידי חצייה מפרכת ברגל של תוואי שטח קשים...תוך התחמקות ממוקשים, תוך שחיות טרף ורוצחים בני אנוש משחרים אחרי לטרף....". שימו לב למספר. 2.5 מיליון!! הזוי!! ישנם קטעים רבים שאינם קלים לעיכול. לאו דווקא בשל היותם "גרפיים" מדי, אלא בשל האכזריות הבלתי נתפסת של.... בני האדם (לא בטוח שהם ראויים לתואר זה).
באופן מתריס משהו הסיפור מסופר כאשר ולנטינו כבר מגיע לחוף מבטחים בארצות הברית אבל נקלע למצב מגוחך של שוד בו הוא נכלא בביתו במין חוסר אונים מרגיז. יש בכך משום אנטיתיזה מוחלטת לגבורה, לתעוזה ולמזל הרב שליוו אותו במסע ההישרדות שלו מסודן למחנה פליטים באתיופיה. הסיפור של סודן ודנג בתוכו הוא עוצמתי דיו ואינו זקוק להנגדה הזו אבל אין בכך משום להרוס.
כשחשבתי אחרי הקריאה של "ארבעים הימים של מוסה דאג" שאם העולם היה קשוב יותר לשואת הארמנים ולא נכנע לפוליטיקת המעצמות של אז ; שאם אמצעי התקשורת היו מפותחים דיים והזוועות היו מועברות לעולם בזמן אמת - אולי הייתה נמנעת שואת היהודים פחות משלושים שנה אחר כך (לא רבים יודעים, אבל היטלר כבר ב- 1939 גרס כי גרמניה לא תינזק בשל תוכניותיה לגבי היהודים שכן "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?"). הייתי תמים. סיפור השואה היהודית, התיעוד, ההנצחה וכו', כל אלה לא מנעו שואה של 2.5 מיליון אנשים, "מתחת לאף" של כולנו. האם זה בשל צבע עורם? לא יודע! בכל אופן ספר חובה.

» ביקורות נוספות של Bookworm
» ביקורות נוספות על מהו המה - האוטוביוגרפיה של ולנטינו אצ'אק דנג