ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 15 בספטמבר, 2022
ע"י Ranran
ע"י Ranran
כמה שסאראמאגו ידע לפלוט מפיו אמירות מעוררות בחילה על מדינתנו היפה, ככה ידע עם עטו ליצור עולם קסום. מכל דף שמעבירים בספר הזה משתחרר אבק פיות הממלא את החדר. דמויותיו קמות לתחייה ונופיו נראים מבעד לחלון ביתו של הקורא. כשיורד גשם בספר אז פותחים מטריה, בבוץ נועלים מגפים ובחום נוטפים מזיעה. טוב, מישהו נסחף פה...
הרקע לספר מתרחש במאה ה-18, פורטוגל היא מעצמה בשקיעה, האוכלוסייה רעבה ללחם והאינקוויזיציה משתוללת. מי שחשוד בכפירה מועלה על מוקד ונשרף חי, מולקה או במקרה הטוב מוגלה לארץ רחוקה.
למלך פורטוגל ז'ואו החמישי אין יורש עצר. הוא סוגר עסקה עם ראש המסדר הפרנסיסקני - תדבר עם הבוס שלך ואם הוא יתן לי בן זכר, תקבל מנזר. באלטאזר חוזר מהמלחמה גידם והלום קרב. הוא פוגש את בלימונדה בטקס אוטו דה פה (כמה רומנטי) והם מתאהבים. הם נודדים בארץ וחוברים לאב ברתולומאו, כומר סורר, ששואף לבנות מכונה מעופפת. לבלימונדה היכולת לראות את נפש האדם וללכוד את רצונותיו, אלה משמשים כדלק למכונה המעופפת.
המנזר הוא מפעל מגלומני חסר הצדקה - הוא עולה הון תועפות ודורש אין סוף כוח אדם. כל המשאבים של הממלכה מופנים לצרכיו, הייצור החקלאי מתערער ואנשים נתלשים ממשפחתם כדי לעבוד בבנייה. גם המכונה המעופפת היא פרוייקט יומרני מאוד. האב ברתולומאו הוא מושא ללעג ומכונה "המעופף". למרות זאת, בעזרת הרצון, שני הפרוייקטים קורמים אור וגידים. אך האם הרצון מספיק לכך? לא לדעתו של סאראמאגו (וגם לא לדעתי). רמזים רבים בספר טוענים שלא כך הדבר, אלא שהכל תלוי בצורך.
בדרך כלל בספרים העלילה מתובלת בתיאורים הממחישים את האווירה, אך במקרה הזה המצב לא פעם הפוך. תיאוריו של סאראמאגו את הטקסים למיניהם, התהלוכות, מזג האוויר, העבודה על המנזר הם נפלאים. באחד הקטעים, סאראמאגו מספר על העברת אבן ענקית שתהיה המרפסת של המנזר, מעיר אחת לאחרת. אלפי בהמות ובני אדם עמלים על המלאכה זאת, המיותרת כל כך, במזג אוויר בלתי נסבל. התיאור נמשך כעשרים עמודים והוא תמצית גאונותו של סאראמאגו.
לקח לי שבועיים לקרוא את הספר הזה, הרבה זמן יחסית לאורך שלו. קשה לקרוא את סאראמאגו במהירות - הוא לא תמיד קל לקריאה, מאוד דחוס ומצריך עיכול. המשפטים שלו אין-סופיים, מרובי פסיקים וללא מרכאות וסימני שאלה. מחשבות, דיאלוגים ותיאורים מתערבבים אחד בשני, על הגבול של זרם תודעה.
'דברי ימי מינזר' הוא יצירת מופת, רומן היסטורי באווירה של אגדה. מתובל בהומור בריא של סופר נהדר. סאראמאגו לועג בעיקר לאנשי הכנסייה ולמלוכה על המגלומניה וחוסר המוסר שלהם. לא תמיד ברור מי המספר, פעם זאת דמות מהספר ופעם זה סופר יודע כל, ההווה, העבר והעתיד.
סה"כ ספר נהדר, פשוט לקרוא.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה רץ.
|
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה חני, אכן סופר בחסד.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
הוא סופר בחסד ran
הכתיבה שלו מפעימה ומופתית. וכתבת יפה! |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יעל, על העיוורון מופלא ממש.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
1) שמעתי על "על העיוורון"ואולי אקרא אותו
2) הכתיבה של סארמאגו מאתגרת במיוחד ההתעלמות שלו מסימני פיסוק וחלוקה לפרקים. נראה שכל מה שמקל על הקורא, לא מקובל עליו... 3) דעותיו הפרטיות, האנטישמיות או לא, לא מעניינות אותי בכלל. מה שמעניין אותי זה רק הספר שהוא כתב. אם הוא גרוע או מפיץ שקרים אנטוש. אם הוא טוב - אהנה בלי ייסורי מצפון. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יעל, "על העיוורון" ספר חזק וחוויית קריאה קשה לעיכול
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה בנצי.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה פאלפ.
לגדול עם חינוך קתולי בכפר בחצי האי האיברי ולאחר מכן להפוך לקומוניסט, זה כנראה הקוקטייל הכי ארסי לשנאת ישראל.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה yaelhar.
ספר נהדר של סופר רב-אמן. למרות זאת, עם כל המחמאות לספר, אני חושב ש'על העיוורון' אפילו יותר טוב. יש לי את 'מסע הפיל' ובהחלט אקרא אותו וספרים נוספים של סאראמאגו.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה זאבי.
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
נפלא ומשכנע. תודה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מעניינת ומסקרנת.
קראתי רק את "מסע הפיל" שלו ונהניתי מאד. אם אתקל בספר הזה, אקרא, בזכות הביקורת הזו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
סקירה טובה, RANRAN
קראתי לפני שנה וחצי ונהניתי מכל רגע.
סאראמאגו מתברר דיבר רעה מאוד לא רק על ישראל כמדינה, אלא על היהודים בכלל. רק במאמץ עילאי של התפלספות מתחכמת אפשר להיתחמק מראיית דבריו כאנטישמים מובהקים. אני מניח שהיחס הזה נבע מכך שקיבל חינוך קתולי כפרי אדוק בילדותו, בו היהודים מצטיירים כמעט כשטניים. עם השנים הפך לאתאיסט ולעג לדת. על אף שיש בספריו רמזים ליחס חיובי ליהודים, באחרית חייו כנראה התפיסות האלה שישבו בתת -המודע שלו צפו ועלו כמו שזה קורה במקרים רבים. בנוסף לכך הוא היה קומוניסט וזה אומר הרבה על היחס שלו. עם זאת, אני מכור לסגנונו וכשרונו ניכר עד מאוד. למרות המאמץ שהדבר דורש, אני חוזר לספריו פעם אחר פעם... |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
סקירה טובה, תודה לך.
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
