ביקורת ספרותית על באוויר מאת אלון אלפרט

---

כמו בתחילתו של סרט גיבורי על כך החל המפגש שלי עם הספר הזה. גיבור הסרט, גבר חנון למדי ללא משקפיים, יושב ברכבת לתל אביב ומאזין ל- Dangerous של מייקל ג'קסון. הוא לא מבחין במתרחש סביבו. אנשים מתיישבים לידו, קמים ומתחלפים ופתאום באמצע השיר GIVE IN TO ME קצת לפני הסולו של סלאש האוזניות שובקות חיים, העולם חוזר לתודעתו בשנייה אחת. הדבר הראשון שהוא מגלה זה שהקרון התרוקן כמעט לגמרי והדבר השני שמונח לפניו ספר. ככה "באוויר" הגיע לידי. את המשך הסרט אתם מוזמנים לתאר לעצמכם. אני פה כדי לכתוב סקירה.

לכתוב סקירה על ספר של פיגורה די מפורסמת ביקום סימניה זה משהו שחורג מהרגיל. אין דרך לצאת ממנה טוב ואולי עדיף שלא הייתה נכתבת, אבל דווקא לכן אכתוב אותה. הסיבה הראשונה היא המסקנה הראשונה אליה הגעתי כשסיימתי את הספר. הסיבה השנייה היא שהספר יצא לעולם. הוא הולך לבד' כבר לא שייך לאיש כל שכן לזה שכתב אותו. אסגור את הסוגיה הסבוכה הזאת בזה שכל מי שחושב שזהותו של הסופר השפיעה על סקירתי שיקבל נא את גיחוכי ואכזבתי.

אז המסקנה הראשונה היא שאלון אלפרט סופר. לא סופר בוסר, לא סופר מתחיל או עוד תיאורים באותו הנוסח שמטרתם לומר שהספר טוב אולם הסופר הוא כזה וכזה אז תסלחו לו ונצפה יחד ליצירה בשלה יותר. הספר נכתב על ידי סופר. לא חלטוריסט, לא וונאבי סופר, לא בנט-איך-לנצח-מגפה. סופר. הבעיה: מדובר בסופר בינוני ובחלקים אחדים מהספר גם סופר גרוע.

יונתן כהנוב, גיבור "באוויר", הוא איש שב"כ מצואיסטי ישראלי שנאלץ לחיות חיי בורגנות משמימים עם כל המשתמע: בעיות פיננסיות, משבר עם האישה ותינוקת שלא נותנת לישון בלילה. ההצלה באה מתחושות מוזרות שכהנוב חווה כתוצאה מניסוי צבאי שהשתתף בו אשר מעניקות לו כוחות על. סיפור שמתחיל כספר מתח ועובר פליפ לסיפור גיבורי על באופן מפתיע. בחלקים הזכיר לי הספר את הסרט המבעית "סולם יעקב" (1990) ובחלקים אחרים את "בלתי שביר" עם ברוס וויליס וסמואל ג'קסון. אבל מה שמשותף בבסיס שני הסרטים האלה הוא הפסיעה הדקה בין עולמות הזויים לבין המציאות הכואבת כאשר שני העולמות מתקיימים באופן מלא ואמין. כותב "באוויר" קצת נסחף עם ההתלהבות והשעשוע, ניסה למלא עולם ומלואו מכל הבא ליד עד שכנראה שכח שיש מי שאמור לקרוא את זה. התוצאה מבולבלת ולא נעימה לקריאה.

כל הדמויות כאן כולן הן קלישאות אחת אחת. מאדון כהנוב שלא חשתי כלפיו שום אמפתיה, ועד לאנשי החמאס שהם תמיד אותם הערבים כמו שהים הוא אותו הים. יש יופי סמוי שמבליח פה ושם בכתיבה של אלפרט, אך לא אחת היא הולכת לאיבוד ברצף חסר מעצורים של דימויים, אנאלוגיות ומטפורות. כבר בעמוד הראשון תוכלו לספור יותר מעשרה כאלה. סופר טוב יודע למנן אותן, סופר מעולה מבליע אותם בתוך המבנה הספרותי עד כדי כך שהקורא לא יכול לתאר את עולמו של הספר בלעדיהם. התמות של הספר: חיי הבורגנות המשמימים, אותנטיות וחופש מקבלות ב"באוויר" מסגרת מקורית, אולם היא קורסת למרכז הכובד של עצמה בגלל חוסר ריסון עצמי, בגלל דמויות שטוחות ובעיקר, כך נדמה לי, עקב מחסור כרוני בהשראה ספרותית. סרטי מארוול הם מקור השראה בעייתי במקצת.

ביום ראשון אסע שוב לתל אביב ברכבת, הפעם אאזין ל-TIME OUT OF MIND של בוב דילן ואניח את "באוויר" באחד המושבים. מעניין איזה גיבור-על אפשרי ירים אותו לחיקו. מקווה שהוא ייהנה ממנו יותר.

שבת שלום :)



כמה קישורים:

מייקל ג'קסון
https://did.li/pzSw5

סולם יעקב
https://did.li/GKkaa

בלתי שביר
https://did.li/XVMNf

בוב דילן
https://did.li/e8erl

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על באוויר