הספר מתחיל בתיאור מצחיק שכל מי שהפך להורה מכיר. את הרגע בו התינוק עם החבילה בטיטול שכוב על משטח החתלה ופתאום ההורה מגלה שנגמרו המגבונים. ההורה בדילמה. מצד אחד הטוסיק מלוכלך ואי אפשר להרים על הידיים. מצד שני אסור להשאיר תינוק ולו לרגע על משטח החתלה. והרגע הזה בו אתה מנסה לעשות שפגאט או קפיצה באוויר להגיע לשקית מגבונים שתלוייה על הדלת או רחוקה ממך יוצר מצב קומי שאיך שלא מסתכלים על זה זהו רגע שגורם לחיוך גדול ומביך.

ועם התחלה כזאת יפה הספר פשוט רץ ומרגש ולא משנה על איזה אי בודד תקראו אותו. בהמשך תהיה גם חזרה בזמן אל סטוץ מימי הצבא וחיסונים ל - 15 חיילים שגרמו לא מעט בעיות בספר והזכירו לי את ניסוי הקורונה הגדול של ימינו.

בזמן הקריאה חייבים להתמסר לספר ולהיות קשובים אליו כיוון שאם לא, מפספסים את הפואנטה והמסרים של יונתן כהנוב.
שהוא "האנטי גיבור" ההרואי בעלילה, שלרגע הפך להיות כמו חבר טוב ל 380 עמודים. ליבי יצא אליו. אפשר לדבר אתו על הכל והוא יבין.
אפשר גם אם תרצו לשתות אתו ויסקי זול או קיאנטי יקר ולעוף אתו גבוה מעל אורות מרצדים ברומא ולבכות אתו על בגידות ויחסים ועניינים של הלב. אפשר גם להתפקע אתו מצחוק הורס על הביקור אצל רופא שיניים שהחדיר מחט פעמיים ושהמחט לא חדרה לשום בשר והתעקמה לה בדרך. או על "דחקות" מכמירות לב על אביו החולה בשיטיון.

זהו ספר שיש בו הכל מהכל ולכן מאתגר להיכנס אליו. זה התחיל במחבלים ואז שהידים ותוך כדי הורות ויחסים וילדים ושיטיון וצבא.
והכל דחוס כמו בשוקולד טוב, או, כמו בחיים. בסוף זה קרה, נתפסתי והתאהבתי. כיוון שהדבר היפה ביותר בספר הוא כמות ההפתעות שהקורא חווה ולא מאמין שקורא אותם כולל הריפרור הקטן שהזכיר לי את אוסטר שאני אוהבת. ואמרתי לעצמי תוך כדי קריאה : "אלון הבן אלף מוכשר כל כך שהביא לי ממתק כמו ביצת קינדר משובחת מלאת הפתעות" וכל כך נהניתי מהספר לא יכולתי להוריד אותו מהיד אחרי שנשאבתי אליו.

לאורך הספר קסם אמיתי מתרחש כי בכל עמוד שמסיימים עלולים למצוא עצמנו בהרפתקה אחרת שגורמת לנו לשקשק מפחד עם ערסים ברומא , או, למות מצחוק כשיונתן יוצא לזרוק את הפח ב 2 לפנות בוקר בגרביים ופוגש בחבורת נערים חצופה ונכנס לקטטה. או משברון לב כשנעמי אשתו של... ישנה ובוכה בסלון. לא אומר אם הדברים מסתדרים בעלילה. אבל מה שחשוב שנבין וגם יוני כהנוב הבין שתמיד האחריות על החיים היא עלינו בלבד ואי אפשר להאשים בה אחרים. כיוון שלאורך כל הספר יש פקפוק פנימי גדול כמה הוא באמת טוב. כמה הוא בעל טוב, אדם טוב, אבא טוב... מה לקח מההורים , מה הוא נותן לילדים ומה יישאר בסוף.

ברגע של צלילות אביו אמר לו: "לא שואלים לָמָּה, אלא לְמָה, לשם מה, לאיזו תכלית, לָמָּה היא שאלה שלעולם אין עליה תשובה".

מעבר ליחסים הבין אישיים בספר ולמשברים שצצים בחיים. העלילה נעה בד בבד עם המצב הבטחוני המורכב בארץ, יש תיאור של הפחד הלא ידוע מאיזה אירוע שיפיל אותנו לרצפה. תיאור של האנשים מאחורי הקלעים שיעשו הכל בשביל המדינה. השמירה הקפדנית במעברי הגבול, בימיי זיכרון, בימיי השואה ובטקסים. יש גם את ההבט הזה בספר כמו מבט על על המצב והלחץ התמידי שאנו חיים פה במדינה שכל הזמן מנסים לפגוע בה.
הספר כאמור נוגע לכולנו ושם פרוג'קטור ענק על היחסים שלנו עם עצמנו ועם כל העולם מולנו. מביא זוויות של כעס מתפרץ, בכי בלתי נשלט, כמה אנחנו מתקפלים כמו נמושות בעת משברים בחיים האישיים. או עד כמה אנחנו גיבורים ונלחמים על הטוב בחיינו ומודים עליו. או שלפעמים שוקעים בתרדמת ההתקרבנות העצמית. מאוד קשה שלא להזדהות עם הספר ולאהוב אותו כפי שאנו אוהבים את עצמנו כי הוא עלינו. כי גם אנחנו כולנו כאלה מורכבים. לא כולנו מדמיינים אפוקליפסות אבל בהחלט מורכבים.

היה קטע מרגש שהקראתי לבן זוגי על יחסים בספר כי ידעתי שהוא יזדהה במידית מנקודת המבט של הגיבור שמאוד היה חשוב לו להסביר עצמו, שנבין את הצד שלו. הוא אהב את הקטע כמובן!. הרי יחסים זה תמיד דבר מסובך ואלון הלוואי שלא היה בעולם דבר כזה שנקרא פנקס וכולנו יכולנו להכיל אחד את השני לנצח. אין מי צודק, יש צוות וחייבים לעבוד ביחד.

לגבי ספויילרים - גם אם סיפרתי קצת זה עדיין כלום כי אי אפשר לשייך אותם לתמונה השלמה הכוללת בספר. כל הפרטים בסקירה הם משולים לקצה קרחון
בלי לראות ממש את כולו.

תודה אלון זה ספר נפלא ואתה כותב בחסד אמיתי. (דרך אגב ליהקתי את מייקל מהסידרה "30 ומשהו" ליונתן כהנוב, זה פשוט הסתדר לי).

הספר מתחיל בתיאור מצחיק שכל מי שהפך להורה מכיר. את הרגע בו התינוק עם החבילה בטיטול שכוב על משטח החתלה ופתאום ההורה מגלה שנגמרו המגבונים. ההורה בדילמה. מצד אחד הטוסיק מלוכלך ואי אפשר להרים על הידיים. מצד שני אסור להשאיר תינוק ולו לרגע על משטח החתלה. והרגע הזה בו אתה מנסה לעשות שפגאט או קפיצה באוויר להגיע לשקית מגבונים שתלוייה על הדלת או רחוקה ממך יוצר מצב קומי שאיך שלא מסתכלים על זה זהו רגע שגורם לחיוך גדול ומביך.

ועם התחלה כזאת יפה הספר פשוט רץ ומרגש ולא משנה על איזה אי בודד תקראו אותו. בהמשך תהיה גם חזרה בזמן אל סטוץ מימי הצבא וחיסונים ל - 15 חיילים שגרמו לא מעט בעיות בספר והזכירו לי את ניסוי הקורונה הגדול של ימינו.

בזמן הקריאה חייבים להתמסר לספר ולהיות קשובים אליו כיוון שאם לא, מפספסים את הפואנטה והמסרים של יונתן כהנוב.
שהוא "האנטי גיבור" ההרואי בעלילה, שלרגע הפך להיות כמו חבר טוב ל 380 עמודים. ליבי יצא אליו. אפשר לדבר אתו על הכל והוא יבין.
אפשר גם אם תרצו לשתות אתו ויסקי זול או קיאנטי יקר ולעוף אתו גבוה מעל אורות מרצדים ברומא ולבכות אתו על בגידות ויחסים ועניינים של הלב. אפשר גם להתפקע אתו מצחוק הורס על הביקור אצל רופא שיניים שהחדיר מחט פעמיים ושהמחט לא חדרה לשום בשר והתעקמה לה בדרך. או על "דחקות" מכמירות לב על אביו החולה בשיטיון.

זהו ספר שיש בו הכל מהכל ולכן מאתגר להיכנס אליו. זה התחיל במחבלים ואז שהידים ותוך כדי הורות ויחסים וילדים ושיטיון וצבא.
והכל דחוס כמו בשוקולד טוב, או, כמו בחיים. בסוף זה קרה, נתפסתי והתאהבתי. כיוון שהדבר היפה ביותר בספר הוא כמות ההפתעות שהקורא חווה ולא מאמין שקורא אותם כולל הריפרור הקטן שהזכיר לי את אוסטר שאני אוהבת. ואמרתי לעצמי תוך כדי קריאה : "אלון הבן אלף מוכשר כל כך שהביא לי ממתק כמו ביצת קינדר משובחת מלאת הפתעות" וכל כך נהניתי מהספר לא יכולתי להוריד אותו מהיד אחרי שנשאבתי אליו.

לאורך הספר קסם אמיתי מתרחש כי בכל עמוד שמסיימים עלולים למצוא עצמנו בהרפתקה אחרת שגורמת לנו לשקשק מפחד עם ערסים ברומא , או, למות מצחוק כשיונתן יוצא לזרוק את הפח ב 2 לפנות בוקר בגרביים ופוגש בחבורת נערים חצופה ונכנס לקטטה. או משברון לב כשנעמי אשתו של... ישנה ובוכה בסלון. לא אומר אם הדברים מסתדרים בעלילה. אבל מה שחשוב שנבין וגם יוני כהנוב הבין שתמיד האחריות על החיים היא עלינו בלבד ואי אפשר להאשים בה אחרים. כיוון שלאורך כל הספר יש פקפוק פנימי גדול כמה הוא באמת טוב. כמה הוא בעל טוב, אדם טוב, אבא טוב... מה לקח מההורים , מה הוא נותן לילדים ומה יישאר בסוף.

ברגע של צלילות אביו אמר לו: "לא שואלים לָמָּה, אלא לְמָה, לשם מה, לאיזו תכלית, לָמָּה היא שאלה שלעולם אין עליה תשובה".

מעבר ליחסים הבין אישיים בספר ולמשברים שצצים בחיים. העלילה נעה בד בבד עם המצב הבטחוני המורכב בארץ, יש תיאור של הפחד הלא ידוע מאיזה אירוע שיפיל אותנו לרצפה. תיאור של האנשים מאחורי הקלעים שיעשו הכל בשביל המדינה. השמירה הקפדנית במעברי הגבול, בימיי זיכרון, בימיי השואה ובטקסים. יש גם את ההבט הזה בספר כמו מבט על על המצב והלחץ התמידי שאנו חיים פה במדינה שכל הזמן מנסים לפגוע בה.
הספר כאמור נוגע לכולנו ושם פרוג'קטור ענק על היחסים שלנו עם עצמנו ועם כל העולם מולנו. מביא זוויות של כעס מתפרץ, בכי בלתי נשלט, כמה אנחנו מתקפלים כמו נמושות בעת משברים בחיים האישיים. או עד כמה אנחנו גיבורים ונלחמים על הטוב בחיינו ומודים עליו. או שלפעמים שוקעים בתרדמת ההתקרבנות העצמית. מאוד קשה שלא להזדהות עם הספר ולאהוב אותו כפי שאנו אוהבים את עצמנו כי הוא עלינו. כי גם אנחנו כולנו כאלה מורכבים. לא כולנו מדמיינים אפוקליפסות אבל בהחלט מורכבים.

היה קטע מרגש שהקראתי לבן זוגי על יחסים בספר כי ידעתי שהוא יזדהה במידית מנקודת המבט של הגיבור שמאוד היה חשוב לו להסביר עצמו, שנבין את הצד שלו. הוא אהב את הקטע כמובן!. הרי יחסים זה תמיד דבר מסובך ואלון הלוואי שלא היה בעולם דבר כזה שנקרא פנקס וכולנו יכולנו להכיל אחד את השני לנצח. אין מי צודק, יש צוות וחייבים לעבוד ביחד.

לגבי ספויילרים - גם אם סיפרתי קצת זה עדיין כלום כי אי אפשר לשייך אותם לתמונה השלמה הכוללת בספר. כל הפרטים בסקירה הם משולים לקצה קרחון
בלי לראות ממש את כולו.

תודה אלון זה ספר נפלא ואתה כותב בחסד אמיתי. (דרך אגב ליהקתי את מייקל מהסידרה "30 ומשהו" ליונתן כהנוב, זה פשוט הסתדר לי).