ביקורת ספרותית על המחברת הגדולה - התאומים #1 מאת אגוטה קריסטוף
ספר בסדר

---

עם הספרים הקלאסיים אני תמיד מחכה. אני ממתינה שאתבשל קצת על אש קטנה. כמו ארוחה דשנה שמחכה לקניבלים.
שמים במים פושרים, מוסיפים תבלינים ורטבים וממתינים אולי יממה.
כמו חמין, כמו ג׳חנון וביצים חומות.
אחרי ההכנות המרובות, מתקבל תבשיל יוצא מן הכלל ואפשר ללקק את האצבעות אבל לעיתים זה לא מצליח ומשהו משתבש, התהליך מתפקשש ואז יוצא שאני מתאכזבת.
כך קרה לי עם קריאת ״המחברת הגדולה״. מה לא אמרו על היצירה הזאת? מופלאה, גדולה מהחיים, נבלעת בשקיקה, מזעזעת, מחרידה.
מצאתי את הספר מיותם על ספסל דיזינגופי בביקורי האחרון בארץ ולא חשבתי פעמיים: לקחתי אותו, שמתי במזוודה ועד עכשיו בעבעתי, נותנת לעצמי זמן ותירוצים אינסוף וכשחשתי מוכנה, החלטתי להתחיל בקריאה.
תוך שעתיים וחצי סיימתי אותו וחשתי...שום דבר.
אוקיי, הנה תיאור שאולי אנשים יזדהו עמו: ״פרחים בעליית הגג״ פוגשים את ״הציפור הצבועה״ ויוצאים לדייט כפול עם ״תוף הפח״.
בדרך הם פוגשים את ״פסיכופת אמריקאי״ משוחחים עמו קלות ומופתעים לגלות ״ששיבת הבן״ התרחשה אך לפני כמה ימים.
אם עדיין לא ברורה האנלוגיה אוסיף ואכתוב כי מידת הזעזוע בספר לא דגדגה לי במאום ואולי באמת, לאחר שקראתי ספרים שאיימו להוציאני משיווי משקלי (חלקם אף הצליחו בזאת) זה האחרון, עורר בי גיחוך.

שני אחים תאומים, בנים לאם אוהבת נקלעים למצב טרגי.
פורצת מלחמה, אין אוכל ואין כסף ועליהם למצוא מקום בו יוכלו לשרוד.
האם מחליטה ללכת אל בית הוריה ומתחננת בפני אמה שתיקח אליה את הבנים לפחות, ובכך יגדל סיכויים לגדול ולהתפתח.
הסבתא עושה זאת בחוסר רצון מוחלט ומרעיפה קללות עסיסיות על שני הממזרים, בני הכלבים הללו. האם הצעירה מיבבת, מנשקת את בניה ונעלמת.
לקראת סוף הסיפור תיתן הדרן רק על מנת להתאייד שוב באופן גרוטסקי למדי.
האחים מגיעים עד מהרה למסקנה שרגשות זה פויה: לא משתלם לחוש דבר בזמנים טרופים אלו ועל כן הם מתאמנים לאורך כל העלילה בלהקשיח את עצמם: להסתגף במכות, בעינויים ובצומות, לקבל את סטיות האחרים ולרצוח כשצריך. על הדרך הם נתקלים במעשי זימה וממהרים להציץ בהם, להיות עדים לחריגות ולגועל שאנשים אחרים מפיצים.
הם חלק בלתי נפרד מהזוועה אך משום מה היא לא נוגעת בהם. הישות שלהם היא כמו טפלון: חלקלקה וזדונית.
לומר לכם שנהניתי? שלמדתי משהו מהיצירה הזאת? קלוריות ריקות ותו לא.
אולי פעם היא השפיעה על אלפי קוראים, היום היא סוג של ריק ששואב לתוכו את כל מה שטוב.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על המחברת הגדולה - התאומים #1