ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 16 בספטמבר, 2011
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
כשקראתי את הספר הזה (מה ספר, ספרון 152 עמודים, שעה וקצת של קריאה) חשבתי על "הדו"ח של ברודק". זה מה שהוא הזכיר לי. אבל סדר הדברים הפוך: "המחברת הגדולה" יצא לאור ב 1986, 30 שנה לפני "הדו"ח של ברודק".
זוג תאומים נמסר לסבתם, אותה לא הכירו, ע"י אמם שאינה יכולה לטפל בהם בגלל המלחמה. המלחמה היא הגיבור בספר הזה: מה היא מעוללת לאנשים הנקלעים לדרכה, אכזריות, צורך לשרוד מפלצתיות וגם חמלה.
אנחנו לא יודעים בני כמה התאומים או מה שמם. הם מספרים את הסיפור בגוף שני רבים, כשהם כביכול זהות אחת הכותבת יומן. מה שאנחנו יודעים זה שהם שואבים את כוחם מעצם היותם שניים שהם אחד, שהם מחליטים לשרוד בכל מחיר, שהם עושים מעשי זוועה וגם שהם לא איבדו את היכולת להבדיל בין טוב לרע.
אגוטה קריסטוף היא ילידת הונגריה שנמלטה ממנה בזמן דכוי המרד ההונגרי על ידי הסובייטים, חיה בשוויץ ואחרי מספר שנים התחילה לכתוב רומנים בצרפתית. זה ספרה הראשון והוא הראשון מטרילוגיה הכוללת גם את "ההוכחה" ו"השקר השלישי". הספר קל לקריאה, מחולק לפרקים קצרים שכל אחד כולל סיפור.
ספרים המספרים סיפור אלגורי על מלחמה די נפוצים. בנוסף ל"דו"ח של ברודק", "אמא קוראז'" של ברכט, "הציפור הצבועה" של קושינסקי ואחרים. האם זו הדרך הספרותית להתמודד עם חוסר האונים מול מכונת המלחמה המרסקת ומשמידה חיים לא חשובים של אנשים לא חשובים? ההיסטוריה מוכיחה שאזרחים, שיהיו קורבנות המלחמה, יהיו אלה שיצביעו בעד פריצתה, וספרים נגדה הם קול קורא במדבר (של יפי נפש לא פטריוטים).
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, פנקדורה!
לא קראתי את שני הספרים הנוספים. בדרך כלל אני לא אוהבת ספרי המשך. וגם הנושא...
|
|
|
פנקדורה
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בדיוק ההשוואה המתבקשת
מסכימה עם כל מילה. ביקורת מדוייקת להפליא.
קראת גם את השניים האחרים בטרילוגיה? |
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
אכן. ומכבדת אותה.
לא העליתי את ברודק מדרגה. פשוט שמתי אותו ואת "המחברת הגדולה" על אותו פודיום.
|
|
|
עמיר
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
את דעתי על ברודק ...
את כבר יודעת :-) נראה שאנחנו חלוקים בעניין שני הספרים. דבר אחד שאין עליו מחלוקת, זו העובדה שאת המחברת קראתי לפני המון שנים, ועדיין אני זוכר אותה כאחת מחוויות הקריאה הכי מיוחדות שהיו לי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
קל לקריאה במובן של קריא, קולח, לא נתקע.
יש שם זוועות כמו בברודט. פחות מבציפור הצבועה. כישרון כתיבה יש לשניהם. והרעיונות שהם מביעים דומים.
ואני לא הייתי מגדירה אף אחד מהם כ"יצירת מופת". |
|
|
עמיר
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
קל לקריאה?
יש שם זוועות איומות. יש הבדל משמעותי בין המחברת לברודק, וזהו כשרון הכתיבה הגדול של אגוטה קריסטוף, מה שהופך את הספר הזה ליצירת מופת.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
