ביקורת ספרותית על המחברת הגדולה - התאומים #1 מאת אגוטה קריסטוף
ספר מעולה

---

לא ברור באיזה חלק של אירופה ולא משנה באיזו מלחמה בדיוק, אבל מה שמלחמה מסוגלת לייצר כשאנשים נואשים וצריכים למסור את ילדיהם אכן מופיע בכתובים לא מעטים.
המחברת הגדולה עוסק בשני תאומים כבני 10, ילדים יפים המופיעים יום אחד על סף ביתה של סבתם, מובאים בידי אמם המופיעה משום מקום. האם מבקשת מסבתם לשמור עליהם, כשהיא מתחייבת לשלם עבורם ולדאוג למחסורם אך כבר בתחילת הספר אנו רואים שהסבתא, אישה פרימיטיבית ואכזרית, מתעללת בנערים קשות, עד שהם נאלצים להשיב מלחמה ולהגן על עצמן מן הסביבה העוינת.
הסיפור המנסה לעסוק ברוע האנושי מזווית קצת שונה. לא מהזווית החברתית. עיסוק הוא בעיקר במה שמתחולל בנפשו שאל היחיד הפרטיקולרי. אכזריות אנשי הכפר וסבתא כלפי התאומים מכריחה אותם להתחשל וההתחשלות מאלצת אותם להיות אכזריים גם הם על מנת שיוכלו להגן על עצמם ולשרוד. החוקים הפועלים כאן הם חוקי הג'ונגל: על מנת לשרוד מוכרחים התאומים לנטרל את הרגש. הם מתרגלים בינם לבין עצמם משחקים שונים בהם אחד מכה את השנים, ועליהם להתרגל לחבטות ולהתאפק ולא להביע כאב כלשהו בקול רם. כך למעשה הם יוצרים ובוראים את עצמם מחדש, כמו מתים מהלכים. הם מאבדים לאט לאט את היכולת שלהם לחמול על האחר ונכנסים למעגל סגור של אלימות וזדון. הייחודיות של ספר זה בכך שכולו כתוב גוף ראשון ברבים. התאומים הם תמיד "אנחנו", אין מקום לאינדווידואל, ולהבעת רגשות של האדם היחד. אין להם זוהת אישית. הם פועלים כאנחנו וכך הם מגינים על עצמם מפיגעותו של היחיד. הדמויות בסיפור מאוד מוקצנות , הרוע שולט בכל, ואין כל רגש של חמלה או רוך בשפתם של התאומים, בתיאורים שבספר ובחיי היומיום שלהם. השפה בה משתמשת המחברת מינימליסטית מאוד, מנוכרת, יבשה. תיאורים נטורליסטיים קשים, מזעזעים לעיתים קרובות, ומשפטים קצרים תמציתיים משרתים את המכלול הכולל והתמונה המצטיירת בעיני הקורא של עולם שבו אין מקום לרגש. היכולת להרגיש כלום, היא הניצחון הגדול של התאומים וההפסד שלהם.
בשורה התחתונה הספר הוא מדהים ושווה לקריאה אבל קשה מבחינות רבות....

» ביקורות נוספות של Dani a
» ביקורות נוספות על המחברת הגדולה - התאומים #1