ביקורת ספרותית על בן החולות - פרוזה אחרת # מאת טאהר בן ג'לון
ספר טוב

---

בערבית קוראים לזה حكواتي יעני חכואתי שזה אחד שמספר סיפורים. אני חושב זה התחיל מהזמנים שהרוב לא ידעו לקרוא אבל כל אחד כמעט אוהב לשמוע סיפורים אז היו אנשים כאלה יושבים במקום איפה שיש הרבה אנשים ומספרים סיפורים והיו אלה שרוצים לשמוע באים יושבים לידם ושומעים.הסיפור הזה מסופר כמו שאחד כזה מספר אבל בגלל שזה סיפור ארוך אז כל פעם הוא עושה הפסקה ובא למחרת בבוקר וממשיך את הסיפור.

וזה סיפור שיש הרבה מה לחשוב עליו שזה על משפחה שיש לה רק בנות וזה במרוקו והאבא של המשפחה הזאת שחייב להביא בן מחליט שמההריון הבא לא חשוב מה יבוא זה יהיה בן לפי ההחלטה שלו. אני חושב אתם לבד יכולים להבין איך מדבר כזה יש כל כך הרבה מה לדבר שגם יש הנושא של ילדה שגודלת בתור בן ומה זה יכול לעשות לבת אדם אבל זה גם בחברה שהבנות שם אף אחד לא סופר אותם והיא יש לה כוח של בן.

שום דבר בסיפור הזה לא הולך לפי מה שחשבת וזה גם מה שהכי יפה שמה. הוא מערבב לך את הדמיון והמה שקורה באמת ככה שלא תמיד ידעתי מה בדיוק הולך אבל זה לא הפריע לי שזה היה כתוב כל כך יפה ושהיו לו דברים כל כך חכמים שהוא אומר עד שלא היה לי בכלל אכפת על מה שלא הבנתי בגלל שכל כך הייתי מבסוט על מה שהבנתי. גם אני חושב הוא לא רוצה להגיד לך קרה ככה וככה. הוא גם נותן לך שתחשוב לבד מה יכול לקרות.

אני רק יביא לכם משהו קטן שאפילו שזה בספר זה לא כלכך קשור בסיפור אבל זה יפה יפה וגם זה הצחיק אותי:
"היו שמתו, אך זו נחלת העבר,
שהוא (כידוע לכול) העונה היפה למיתה.
הייתכן שאני, נתינו של יעקב אל-מנצור,
אף אני אמות בבוא יומי, כמו הורדים וכמו אריסטו?" 

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על בן החולות - פרוזה אחרת #