נתקלתי בספר בתוך ערימת ספרים למסירה.
<mark>טאהר בן ג'לון</mark> סופר ממוצא מרוקאי שחי בצרפת מתעד בספרון את תשובותיו לשאלות בתו בנושא הגזענות,
ותוך כדי כך עובר דרך השואה, העבדות, רצח עם, מלחמת דתות, קולוניאליזם, הגירה.
זה צריך להיות התנ"ך לכל בן אנוש בשביל הסיכוי שהעולם יהיה מקום טוב יותר,
הספרון לכאורה כתוב בשפה שמופנית לרמת הבנה של ילד, וגם הוטמע במערכת החינוך בצרפת,
אולם בכל הנוגע לתופעות חברתיות שריר

הספר הזה נכתב ב-2005. המקום בתחילת הספר טנג'ר שבמרוקו ורובו בספרד, בברצלונה. המקשר בין השניים הוא מיגל, אבל זה אאזל המבקש לעבור ממרוקו לטנג'ר. תיכף תבינו.
מרוקו של תחינת האלף אינה מקום טוב במיוחד לצעירים, גם אם הם משכילים ובוגרי אוניברסיטאות. עבודה הם לא מוצאים ועתידם לוט בערפל. בן <mark>ג'לון</mark> מנסה להציג בפנינו מקרה כזה בו יש אפשרות לחיים טובים יותר. האמנם?
בעולם הרחב, השכלה היא מבוא לחיים טובים יותר,

בתרגומו היפה של יהושוע קנז -
מביא הסופר <mark>טאהר</mark> בן ג׳אלון יליד מרוקו שחי בצרפת את סיפורו של חייל בכוחות הצבא המלכותיים שמוליכים אותו, יחד עם עוד כשישים חיילים, שולל לבצע התפרצות חמושה לארמונו של מלך מרוקו חסן השני - פעולה שהתבררה כניסיון הפיכה משטרי מאורגן ומחושב.
העונש קשה מנשוא. הטלה לבור כליאה חשוך מתחת לפני האדמה לזמן בלתי מוגבל, או עד למוות הבלתי נמנע
״....הקבר הותקן באופן שהגוף יעבור כל סב

בערבית קוראים לזה حكواتي יעני חכואתי שזה אחד שמספר סיפורים. אני חושב זה התחיל מהזמנים שהרוב לא ידעו לקרוא אבל כל אחד כמעט אוהב לשמוע סיפורים אז היו אנשים כאלה יושבים במקום איפה שיש הרבה אנשים ומספרים סיפורים והיו אלה שרוצים לשמוע באים יושבים לידם ושומעים.הסיפור הזה מסופר כמו שאחד כזה מספר אבל בגלל שזה סיפור ארוך אז כל פעם הוא עושה הפסקה ובא למחרת בבוקר וממשיך את הסיפור.

וזה סיפור שיש הרבה מה ל

זה ספר אחר, לא משהו שמזדמנים אליו באקראי. אלמלא המלצתו של אמיל אשכנזי לא הייתי מגיעה אליו.
על הכריכה נכתב: " היה היה איש מוסלמי ולו שבע בנות. והאיש פילל לבן זכר. כאשר עמדה אשתו ללדת בפעם השמינית גמר אומר שהילוד הזה יהיה בן. נולדה לו בת וקראו את שמה אחמֶד. ומלו אותה וגידלוה כבן זכר ואת מינה האמיתי הסתירו."

את הסיפור הזה, הנע בין מרחביהם הקסומים של האגדה ומחוזותיו הפרועים של הדמיון ובין הקרקע ה

מסע ייסורים פנימי שמתחזה לספר עלילתי. זהו רומאן שמוותר מראש על הניסיון להסביר, לכמת ולתאר את מה שאי אפשר לתאר- שנים על גבי שנים בצינוק חשוך. עונש שלא אמור להיות לו התאמה לפשע. אור שמש שמגיע רק כשיוצאים לקבור את אחד האסירים. גסיסה איטית.
אך מעל כל זה זהו מאבקו של אדם בעצמו. בגופו ובנפשו ובמוחו. כל אחת מהרשויות האלה יכולות להרוג אותך. במצב כזה, אתה השופט, המושבעים והתליין של עצמך. כך מתאר בן ג'אלון

העדרו המסנוור של האור הוא מהספרים היפים,הפיוטים והמרתקים שקראתי. סיפור חיים כתוב ביד אומן.
יצירה ספרותית שמקורה בסיפור חיים אמיתי
המעצים ומחדד את הדברים המשמעותיים לנו כבני אדם
על ערך החיים,האדם ןהאור בחיינו.
ספר חובה מבחינתי שגם מלמד אותנו פרק קצר בהיסטוריה של המדינה האקזוטית -מרוקו.