היה היה איש מוסלמי ולו שבע בנות. והאיש פילל לבן זכר. כאשר עמדה אשתו ללדת בפעם השמינית גמר אומר שהילוד הזה יהיה בן. נולדה בת וקראו את שמה אחמד. ומלו אותה וגידלוה כבן זכר ואת מינה האמיתי הסתירו. והילד גדל והיה לעלם ואחר - כך לאיש, וחי את כפילותו בנפשו ובבשרו, בכאב ובתאווה, בסלידה ובתשוקה. את הסיפור הזה הנע בין מרחביהם הקסומים של האגדה ומחוזותיו הפרועים של הדמיון ובין הקרקע הלא מוצקה של מציאות חברתית ממשית מאוד - המציאות של החברה המוסלמית המרוקנית - שם הסופר בפיו של מספר עממי אלמוני בכיכרה של עיר. המספר נעלם פתאום באמצע סיפורו ואחדים ממאזיניו הם שטווים סוף לסיפור, גרסות שונות, כל אחד כיד דמיונו ומשאלותיו ופחדיו. וכך נוצרת יצירה יפה ורבת פנים היונקת, כמדומה, במידה שווה מחיוניותה של אומנות הסיפור הקדומה, אמנות הסיפור בעל - פה, ומחרדותיה ולבטיה של העת החדשה על ידי שילובם של שני המקורות האלה, הרחוקים כל - כך זה מזה, מורחבים כאן בדרך מקורית ומעניינת גבולותיה של הסיפורת.

טאהר בן ג'לו נולד ב - 1944 בפס שבמרוקו. למד והורה פילוסופיה וסוציולוגיה. כותב בעיתונים "לה - מונד" ו"לה מונד דיפלומאטיק". בשנות השבעים התחיל לכתוב ולפרסם יצירות ספרות. עד כה כתב שירה, סיפורים, מחזה וכמה רומאנים, והוציא לאור אנתולוגיות של השירה המרוקנית החדשה. בן החולות ראה אור ב - 1985.

שם הספר
הגזענות כפי שהסברתי לבתי
פונדק האביונים
העדרו המסנוור של האור - ספריה לעם #491
מוחא השוטה מוחא החכם