ביקורת ספרותית על טובי בנינו מאת אריאל הורוביץ
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בינואר, 2022
ע"י עמיחי


כשקוראים ספר סיפורת שנכתב על ידי עיתונאי, הגיוני להניח מראש שהספר יהיה כתוב היטב, ברור, ויהיה גם מעודכן ועכשווי.
כזה הוא הספר שלפנינו.
העיתונאי אריאל הורוביץ, מוכשר ואינטליגנטי, כתב סיפור על נושא שבו הוא מתמצא היטב - העולם הרוחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הפנימית הדתית-לאומית, וכל המאפיינים הסוציולוגיים האופייניים לטיפוסים שמאכלסים אותה.
התוצאה? מהנה, קולחת, משעשעת מדי פעם, אבל - וזו נקודה חשובה וכואבת - גם שטחית לגמרי.

הסאגה הכבירה(*) לבית לאופר עוסקת בשלושה דורות של גברים במשפחה -
מנחם, איש כפר פינס, עסקן פוליטי ותיק ומשופשף. יד ימינו של יואל פריש (דמותו היא כמעט העתק הדבק מזבולון המר), כמה להנהיג בעצמו, אך מעולם לא נלקח בחשבון כמנהיג פוטנציאלי.
בנו יואב, תושב התנחלות בורגנית, עיתונאי דעתן ואיכפתי מאחורי הדסק במערכת, מוזנק במפתיע לראשות המפלגה הדתית-לאומית (העתק הדבק מנפתלי בנט), וגובר בפריימריז על עסקן ערמומי, למגינת לבה של המעסיקה שלו בעיתון, בעלת אספירציות פוליטיות משל עצמה.
והנכד איתן, דתל"ש, מוכר שקיקי מריחואנה לפרנסתו, רחוק מאד מאד מהמילים הריקות שסבו ואביו מפריחים לאוויר כדרך חיים.

בספר לא קורה הרבה.
רובו תיאורים, קולעים להפליא, של סך כל הקלישאות האפשריות בנוגע לדתי-לאומי הגנרי.
אני מניח שבני ובנות המגזר הדתי-לאומי שיקראו בספר ירוו נחת לפחות כמוני מהדיוק המקסימלי בעיצוב מסלולי החיים של הדמויות, משלל אפיוניהן הביוגרפיים, ומכל גלריית דמויות המשנה שמעוצבות אף הן בדיוק מירבי.
אבל הבעייה הגדולה של הספר היא שסך האירועים הקורים בו יכולה למלא לכל היותר סיפור קצר, ולכן המלל הרב והמשעשע שמנפח אותו לכלל רומן לא מצליח ליצור שום מרכיב של עומק. להיפך.
ולכן, בסופו של דבר, מדובר בסאטירה חביבה, לעיתים קרובות מכאיבה, על מי שעשויים להיחשב אולי לבני אליטת ההנהגה של הציבור הדתי-לאומי בישראל. ותו לא.

הקריאה בספר הזכירה לי לפרקים את קישון ולפעמים את הסדרה "פולישוק".
בקטעים היותר דוקרניים שלו הזכיר לי הספר את הרשעות שמאפיינת לפעמים את חיים באר בכתיבתו על אנשים דתיים, ובסופו הוא הזכיר לי את הסרט "הערת שוליים" של יוסי סידר.
כל "השפע" הזה מעיד למעשה שהספר אינו אלא יצירה לשעות הפנאי.

(*) כביכול.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה עמיחי דווקא אהבתי את פולישוק.
מוריה בצלאל (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה, עמיחי. קשה לי להאמין שאהנה מהספר הזה.
רץ (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מעניין שיוצאי החינוך הדתי לאומי מנפקים לאחרונה כמות לא מבוטלת של ספרות מעניינת. פעם היו אלה אנשי ההתישבות העובדת, כעת עוסקים בהם ספרים הכתובים כהספד.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה, פאלפ.
Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעניינת. אולי בעבר הייתי מסתקרן וקורא אותו, אבל לאחרונה אני מעדיף לוותר מראש על ספרים מהסוג הזה. תודה שהכרת לנו את תוכנו.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
...ואני מרגיש צורך להתנצל קצת בפני הספר של הורוביץ שצמח על גבו דיון שכזה :-)
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפ"צ,
האם ייתכן שחווה פעם ריח קשה שעלה מגופו של חילוני מיוזע (סלחו לי על ההמחשה הבוטה. היא נועדה לצורכי חידוד הטיעון בלבד)? סביר להניח שכן. אבל הוא בחר לכתוב דווקא על סרחונו של מישהו אחר.

ראה נא, הדיון הזה קצת מביך.
אני לא בטוח שהמילה שכתבתי על באר היא המתאימה ביותר.
אין ספק שהרקע הדתי של באר, שירותו הצבאי ברבנות הצבאית, והתפתחותו האישית בתור אדם בוגר שאינו רווה נחת מסביבתו הדתית הביאו אותו ל"חיסול חשבונות" עם הדתיים והחרדים בדרכו שלו.
מותר לו. הכל בסדר.
מותר גם לי לא להתפעל מכל מה שכתב.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
היל,
הספר "חבלים" נהדר. חשיפה אמיצה, לעיתים מדהימה / מביכה, של באר.
כמו תרפיה מעמיקה באמצעות ספר.

גם על "עת הזמיר" אני ממליץ, חרף ההסתייגות המסוימת שיש לי ממנו. חשיבותו עולה על חיסרון זה או אחר שיש בו.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, אולי זה מבוסס על חוויה אמיתית?
אני לא הייתי משבץ קטע כזה בספר...אבל, מצד שני, אני גם לא חיים באר.
Hill (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי,
בנתיים במשפט גרמת לי לרצות לקרוא את 'חבלים' של חיים באר :)
אני לא כל כך מתחברת לספרות ישראלית, אבל לא שוללת לגמרי.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יעל והיל,
אשמח מאד לשמוע את ההתרשמות של כל אחת מכן מן הספר, אם יזדמן לכן לקרוא אותו.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפ"צ,
"חבלים" ו"עת הזמיר" רחוקים זה מזה ברוחם.
"חבלים" רווי כאב והוא חשוף עד לשד עצמותיו של המחבר.
לעומתו "עת הזמיר" סרקסטי, ביקורתי עד קטלני, ולעיתים מרושע.
אולי "מרושע" אינה המילה המתאימה ביותר, אבל כיצד אפשר לתאר אחרת קטע בספר שמתוארת בו הלווייה שנערכת בבני ברק במוצאי שבת והמחבר מדווח לנו על ריחות הפלוצים סביבו?
מצחיק? לגמרי.
משעשע? בהחלט.
מרושע? ועוד איך.
החיבור בין חרדים לסירחון אינו תמים.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בתור סיפור אנתרופולוגי? אולי אהנה...
Hill (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אם כך, עמיחי,
אמתין לראות האם יעל תקרא את הספר ותכתוב ביקורת/סקירה, מה תהיה התרשמותה, אולי זה יהווה אינדיקציה גם עבורי.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
את "עת הזמיר" לא קראתי, אבל ב"חבלים" לא זכור לי שנתקלת ברשעות. יש לו ביקורת, אבל לא הייתי מגדיר אותה כרשעות.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בת יה, תודה. :-)
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יעל, תודה.
תהני.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ראובן, תודה.
המקבילה הכי דומה לכתיבה של הורוביץ שעלתה בדעתי היא זו של נעה ידלין.
לא מדובר בניפוח סתמי, אלא הוא חלק מהסגנון עצמו, מההומור, מהדיוק הסוציולוגי וכו'.
אבל כל הנפח הזה לא יוצר עומק.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
היל,
תודה רבה :-)
הרקע הדתי-לאומי נדרש לצורך חלק גדול מן ההנאה. מן הסתם אפשר ליהנות גם בלי, אבל נדמה לי שעדיף עם.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפ"צ,
תודה.
רשעותו (היחסית, כן?) של באר היא מן המפורסמות. קריאה ב"עת הזמיר" תבהיר זאת (וגם בספרים אחרים, אבל בעת הזמיר יותר).
כמובן שאין זו רשעות מהזן הפלילי וכד', אלא פשוט שיפוט מחמיר וסרקסטי של עובדות חיים וחולשות אנוש.

בת-יה (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
השופטת: 'אז אתה היית במכונית ותו לא'? הנאשם: "מי זה תו לא? אני אומר לך שרק אני הייתי באוטו!"
מתוך "מלאך או שטן" שכתבה שרה אנג'ל.
כתבתי מהזיכרון, אבל בכל פעם שמישהו משתמש בתו לא -
אני נזכרת בקטע הזה, מחייכת וצוחקת.

ומהביקורת - נהניתי. על עסקנות דתית - מוותרת לגמרי.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת שנהניתי לקרוא.
כנראה ספר בשבילי - אין לי שמץ מושג על העולם הדתי-לאומי ולא על מאחורי קלעיו. ספר שנעים לקרוא ויכיר לי את המטרייה - יהיה מבורך (-:
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה טובה.
בעיית המלל המיותר הולכת ותופסת תאוצה בספרות המקור והמתורגמת.
יש כמה אלופים בזה.מתישים.
Hill (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
על פניו נראה ספר כלבבי - פוליטיקה ועיתונות, שני נושאים הקרובים לליבי,
אבל אז נכנס המרכיב הדתי-לאומי, ואני חייבת לשאול, עמיחי, לאדם כמוני שאינו בקיא ברקע של העולם הזה ולמעשה אין לו זיקה כלל, האם עולם המושגים המוצג, מומחש באופן מספק? כזה שאוכל לשאוב ממנו עניין?

כתבת בצורה יפה ומעניינת.
טוב שחזרת, ידידי. תמיד נהנית לקרוא אותך כאן.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סופר טוב יכול לכתוב מאמר טוב בעיתון, אבל פחות סביר שעיתונאי יכתוב סיפורת טובה.
הכתיבה העיתונאית אמורה להיות דיווחית ותמציתית, ישר ולעניין. זה לא החומר שממנו אמורה להיכתב סיפורת טובה.
"הרשעות שמאפיינת את חיים באר בכתיבתו על אנשים דתיים"?! הסבר, נמק ופרט!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ