ביקורת ספרותית על טובי בנינו מאת אריאל הורוביץ
ספר מעולה

---

מבט לכמה עולמות שהיו זרים לי: עתונות, חיי חברה במגזר הדתי-לאומי-מתנחל, והמאחורי-הקלעים במפלגה פוליטית.

במרכז, שלושה דורות של משפחת לאופר. הסבא מנחם: עסקן וותיק של מעין מפד"ל, הגיע רחוק — מנכ"ל משרד החינוך, יושב ראש המפלגה — אבל לא רחוק עד כמה שרצה. הבן יואב אף הוא מוצלח — עורך (אבל לא עורך ראשי אלא מספר 2) של עיתון דתי-לאומי — וכמו אביו שואף ליותר. והנכד איתן, שבניגוד לאביו וסבו אפשר לומר עליו שהוא כן הגיע לפסגת מקצועו, רק לא במקצוע הנכון: איתן הוא מלך הסמים של השומרון.

מתחילת הספר ועד סופו אנו עדים לקריירות של שלושת אלה, על ההצלחות ועל הכשלונות, ובעיקר על האינטראקציות — הלא רצויות! — ביניהן.

תפקיד מרכזי שמור לנושא של אמת ושקר. איך מתייחסים בפוליטיקה למנהיג שקרן. איך אדם משכנע את עצמו לשקר לטובת קידום מועמדותו. איך, בתוך המשפחה, מתמודדים עם גלי ההדף מאותם שקרים. איך מתמודדים, בשתיקה שהיא סוג של שקר, עם ילד בעייתי.

על הסופר אריאל הורוביץ לא שמעתי קודם ובעקבות החוויה המעודדת הזאת אני מתכוון לנסות עוד מספריו. קרה כמה פעמים שחשבתי תוך כדי קריאה, איכשהו באיזה תת-מודע, שאני קורא ספר מאת נעה ידלין. ולא בכדי כי יש ביניהם הרבה מן המשותף: לשון, חדות פסיכולוגית, סוג של נושא בכלל. אז מי מכם שלא אוהב את נעה ידלין (ואני יודע מנסיון כאן שיש לא מעטים כאלה), אולי כדאי להתרחק. אבל לכל היתר, אני מאד ממליץ על הספר.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על טובי בנינו