זה הספר השני בסדרה המתארת את קורותיו של הוטרינר ג'יימס הריוט ביורקשייר הכפרית.
גם בספר הזה מתאר הריוט בהבחנה דקה את אופיים של התושבים המקומיים, חלקם רגישים אדיבים ונדיבים, חלקם אדישים ואחרים גסים ומרגיזים. בעלי החיים אף הם מתוארים כבעלי אופי שונה זה מזה. תפגשו בסיפור סוס ערמומי שמנסה להתחמק מבליעת התרופה המרה, כלב שמתרוצץ בהנאה אך מעמיד פנים מיוסרות כשהריוט מגיע לביקור, בעלי חיים נוטרי טינה לאחר טיפול שהסב להם אי־נעימות קלה, ולעומתם אחרים אסירי תודה למרות שסבלו זמן רב בטיפול קשה וכואב.
בספר מתוארים מקרים מעניינים של טיפול בבעלי חיים, כולל מקרים מוזרים כעגלים עם משקפיים, כבשים שנופלות שדודות ללא שום סימן חיצוני לפגיעה, עגל עם מבט מזוגג ועז שמגלה סימני חנק בלתי מובנים. מעניין אף לראות את השפעת כניסתה של האנטיביוטיקה על אפשרויות הטיפול בבעלי החיים, כאשר לפני־כן הוטרינרים ניצבו לעיתים חסרי אונים מול בעיות שנפתרו בקלות על ידי שימוש באנטיביוטיקה.
כמו בספרים הקודמים, גם כאן הריוט לא מסתיר את חולשותיו שלו, כגון טיפולים שהיה בהם יותר מזל משכל, חיבתו לטיפה המרה, חששותיו מפני שינויים והכרה בגבולות היכולת המקצועית שלו, כאשר הוא מפנה מקרים מסויימים למנתח מומחה.
גם בספר הזה מתואר הקשר המיוחד בין הריוט לשותפו זיגפריד פרנון ולאחיו טריסטאן. מלבד הקשר העסקי, התפתחה ביניהם חברות אמיצה, המלווה בקטעים משעשעים, כאשר זיגפריד מעמיד פנים כקשוח כלפי הריוט וטריסטאן, נושא בפניהם נאומים על התנהגות לא נכונה שלהם, ובסופו של דבר מתנהג באותה הדרך בעצמו. הוא מתגלה כאדם טוב לב ונדיב במיוחד, אשר נותן להריוט ולאשתו להתגורר בבניין המרפאה בתחילת ימיהם כזוג נשוי, ובהמשך אף עוזר להריוט בדרך אחרת, שהריוט לא הבינהּ אלא רק כמה שנים מאוחר יותר. טריסטאן מתגלה כמי שהיה יכול לפתח קריירה כשחקן לולא היה בוחר במקצוע הוטרינריה, כאשר הוא מצליח לגרום לאיכרים האדישים והקשוחים ביותר לגלות כלפיו אמפתיה, בדומה לאותו כלב בעל הפנים המיוסרות שהוזכר לעיל, אך במידת הצלחה רבה יותר :-)
דרך אגב, לסדרת הטלוויזיה "All Creatures Great and Small" של ערוץ 5 הבריטי יש עונה שניה המקבילה לספר הזה, אם כי נעשו בה מספר שינויים בהשוואה לספר.
* כמה דוגמאות *
- בביקור אצל וולט בארנֶט גס הרוח, הריוט מציין את ההבדל בין הסוס האצילי לבין שני הטיפוסים שבארנט שלח איתו:
"את הסוס הערמוני המרשים בן השנתיים הוליכו שני ברנשים שנראו לי כנושאי־כלים טיפוסיים של מר בארנֶט. אינני יודע מנין דג אותם, אבל בין תושבי דארובי לא היית רואה פרצופים כאלה. אחד היה מן שֵדוֹן חוּם, שבעת ששוחח עם חברו טילטל ללא הרף את ראשו וקרץ בעין אחת כאילו היו שניהם שותפים לאיזה סוד מגונה. לשני היה ראש מכוסה זיפים אדמוניים, שעיטרו פנים אדומים־בהירים שנראו כנגועים בחזירית ודומה היה כאילו תיפול מהם חתיכה אם ייגעו בהם; ועמוק בתוך הבשר הכחלחל התרוצצו שתי עיניים זעירות."
- על אוליב פיקרסגיל:
"כל בני המשפחה, למעט אוליב, נישאו ועזבו את קן המשפחה...גם אוליב מאושרת. זה חמש־עשרה שנה חיזר אחריה בחריצות צ'ארלי האדסון מחנות־הדגים של דארובי. צ'ארלי אומנם לא היה מחזר סוער, אולם לא היה בו שמץ הפכפכנות ולכן ציפו בבטחה שיעלה את השאלה במרוצת עשר השנים הבאות, פחות או יותר."
- הריוט נהנה להקשות על הסטאז'רים שמגיעים להתלמד אצלו בשאלות ולראות אותם מתפתלים בנסותם למצוא תשובה, עד שהגיע אליו סטודנט גאון שגורם לו לגמגם:
" 'דרך אגב, אם נחזור אל הפרה שבדקנו זה עתה, האם תוכל לספר לי משהו על הגורמים לחומציות־הדם?'
קארמוֹדי הביט אלי באדישות. 'למעשה איני יכול להחליט איזו תיאוריה לאמץ ברגע זה. סטיוֶנס טוען שחמצוּן בלתי־שלם של חומצות שומניות, הוא הגורם, סיוֹלֶמָה גורס הרעלת כבד ויאנסֶן מתייחס לאחד ממרכזי מערכת־העצבים האוטונומית. דעתי היא, שאם יכולנו לאתר את הגורם המדוייק להפקת החומצה הדיאֶצית והחומצה הבֶּטא־אוֹקסיבֹּּוּטירית בפעולת המֶטאבוליזם, היינו מתקרבים מאוד להבנת הבעייה. אתה מסכים לכך?'
'אוֹ כן, אני בהחלט...האוֹקסי הזאת...בֶּטא־אוֹקסי הישנה...כן, זהו בדיוק, בלי שום ספק.' "
Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![הודו: יומן דרכים [מהדורה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers94/941273.jpg)
