ביקורת ספרותית על כל הדברים מבהיקים כיפים מאת ג'יימס הריוט
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 בספטמבר, 2018
ע"י סוריקטה


מלכתחילה לא חשבתי שזה יהיה לגמרי פשוט אבל אני אופטימית. הרי עם קצת אהבה הכל מסתדר, לא? עברה שנה מאז שהכלב שלנו נפטר וכיוון שלא קרה מה שקרה עד היום, כלומר, שום כלב לא אימץ אותנו ביוזמתו, החלטנו לעשות מעשה ויצרתי קשר עם איזו עמותה. כלב מאומנה, כזה שהתעללו בו קודם, אבל צעיר ודומה דמיון מופתי לכלב הקודם שמאד אהבנו, פרט לצבע. לבן במקום שחור. והוא נחמד הכלב הזה, מתוק אמיתי כל עוד הוא בבית ואין סביבו מישהו שהוא לא מכיר, וגם חכם הרבה יותר מכל הכלבים שהיו לי עד היום. הוא מתפעל אותי בהצלחה גדולה כשהוא רוצה משהו. הוא יכול למשל להגיע ולהתיישב ליד המיטה ומיד כשאני מתייחסת אליו הוא הולך כמה צעדים ומחכה שאקום ואבוא אחריו. עוד כמה צעדים ואני מתקדמת איתו ואז אל הדלת והוא שורט בה קצת שאדע שהוא רוצה לצאת ואז הוא מחכה עד שהיא נפתחת ויוצא לחצר.

עם הכלב הקודם מאד אהבתי לטייל. לא רק בשדות שיש מאחורי הבית. גם לטייל עם רצועה ברחוב אהבתי. זה היה זמן של שקט. הייתי עם עצמי ולא באמת הרגשתי שיש איתי מישהו. מידי פעם היינו נתקלים באנשים או בכלבים אחרים ואל כולם הוא היה ניגש בזנב מתנועע, מלקק, משחק ורק כשנתקל באיום, חשיפת שיניים מן הצד השני, היה נובח כמה נביחות רמות, שידעו שפראייר הוא לא, וממשיכים לטייל.

עכשיו הטיולים הם מסיפור אחר, מטלה, שאמנם כולנו נוטלים בה חלק, אבל כל טיול שאת עושה במקום מישהו אחר נזקף לזכותך ואת יודעת שתפדי את החוב הזה ממש בקרוב. כל אדם, חתול, כלב, מכונית ובאופן כללי כל מה שיודע לזוז, זוכה בקיטונות של נביחות מאיימות, אני מוצאת את עצמי נגררת בעקבות הרצועה, גוערת, מתנצלת, חוצה את הכביש הלוך וחזור רק כדי להמעיט בחיכוכים, כל כולי מרוכזת בדבר הזה, בנסיון לחזור הביתה כמה שיותר מהר, עם כמה שפחות שרירים שנמתחו בהפתעה. הלך הכיף. אני רק מקווה שעם הזמן הוא יחזור.




ג'יימס הריוט הוא וטרינר שאוהב מאד את העבודה שלו. הוא אוהב חיות ואוהב אנשים ואוהב את הנוף היורקשיירי שבו הוא גר. הוא גם אוהב את אישתו ולמעט שניים שלושה לקוחות שלו שאותם הוא פחות מחבב, נדמה שהוא אוהב את כל מה שנמצא לידו. הוא גם יודע לספר על זה בחן ובהומור עצמי באופן שיכול לגרום לך לרצות לעזוב את הכל ולהתחיל להסתובב כמוהו בדרכים הכפריות ובין לבין ליילד כבשים, לרפא שוורים או לקחת דגימת דם מאיזה סוס. וברור לי לגמרי שזה הוא, לא המקצוע שלו ולא האנשים, כי איכשהו נדמה שגם אם הוא היה פועל כרייה בצ'ילה הוא היה מוצא איזו דרך נחמדה להסתכל על העולם, ובכל זאת, מתחת לעצי האשוח או על כרי הדשא, כשאיזה כלב ידידותי מתרוצץ סביבך ומכשכש בזנב וכל מה שמדאיג אותך זה אם תגיע בזמן לארוחת הערב אצל השכנים, כנראה שזה הרבה יותר קל.
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני 5 ימים)
תודה רבה, ישי. תודה רבה, חני.
סוריקטה (לפני 5 ימים)
תודה רבה, סנטו. נינוחות זו הגדרה מדוייקת.
סוריקטה (לפני 5 ימים)
תודה רבה, סקאוט. תודה רבה, כשארצה אכתוב.
סוריקטה (לפני 5 ימים)
תודה לך, yaelhar. זה מאד מצער.
סוריקטה (לפני 5 ימים)
תודה רבה, מחשבות.
חני (לפני שבוע)
סקירה מעניינת. טוב שמצאתם אחד אחר. זו אבדה עצובה. שלנו תזזתי גם ואי אפשר סתם לטייל אתו
בלי להתעייף. לא כיף.
סקאוט (לפני שבוע)
ישי- צודק לחלוטין. גם ג'ראלד אחלה אבל הריוט, לטעמי, יותר.
ישי (לפני שבוע)
גרסה כפרית ונעימה של גראלד דארל
סנטו (לפני שבוע וחצי)
כייף לראות שאנשים קוראים את הריוט. בנערותי גמעתי את ספריו מיד איך שהיו יוצאים לחנויות. זכורה לי אווירה מאוד מיוחדת, נינוחות וסיפורים מעניינים.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מסכימה עם כשארצה, אכתוב. ספריו של ג'יימס הריוט שנונים, נהדרים ומלאים אהבת אדם ואהבת בעלי חיים. כל ספר שלו הוא ממתק ספרותי נעים לקריאה ומשעשע.
כשארצה, אכתוב. (לפני שבוע וחצי)
אחד הסופרים האהובים עליי.. מדובר באדם ברוך כשרונות.. גם וטרינר וגם סופר.
והכל באווירה מקסימה ומשעשעת
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
אהבתי מאד את הביקורת הזו.
יש לי כלבה שהפכה את הטיולים ל"לא כייף" וחינכה את אלה שבאו אחריה להתנהגות א-סוציאלית להפליא. וגם היא הכי חכמה בכיתה (והכיתה כיתת מחוננים...) היא לימדה אותי להתנצל בפני השכנים על התנהגותה הלא מנומסת ולפתח ראייה היקפית כדי לאתר מראש את רוכב האופניים שאותו היא תבהיל (כולה 8 קילו עם נעליים...) ועכשיו היא בסוף ימיה, אולי עניין של ימים במקרה הטוב. ואני לא יודעת מה אעשה בלעדיה.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מרתק מה שכתבת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ