ביקורת ספרותית על אש - שבע הממלכות - שבע הממלכות #2 מאת קריסטין קאשור

---

הקדמה:

קשה לכתוב ספר פנטזיה משובח. מי כמוני יודעת.. אני מנסה לכתוב אחד כבר שנים. לא ביקשתי טרילוגיה או סדרה. תכננתי לפרוץ עם ספר טוב אחד אבל אחד כזה שיסחוף לעולם מדהים ומשכר וייתן טעם של עוד. ספר כזה שיגידו - יש רק אחד כמוהו. הו, בעקבות ההצלחה המטאורית של ספרי אני אנסוק ואעלה מעלה מעלה עד הר האולימפוס , שם אזכה לחיי נצח ואשתה אמברוסיה בהימהום– המ , המ, המ. מקודשת, מקודשת, מקודשת. רק צריך להיזהר , להיזהר מאוד לא להיכוות מההצלחה השמשית הזוהרת ולהט ההצלחה לא ירסק אותי אל הסלעים. כן, זה הסוף הטוב האלטרנטיבי שביקומים המקבילים שלי. בעקרון, הסוף הטוב האולטימטיבי הראשון היה שאתגבר על חדרת הבמה שלי ואפצח בקריירה מוזיקלית אבל אני לא זמרת מהסוג הזה אז גורל הסופרת המוצלחת התקדם ותפס את המקום הראשון. לפני כמה שנים ,לפני שהתחלתי את התואר ועוד היה לי שפע של זמן פנוי וצפיות גבוהות (או אשליות גבוהות) לקחתי את העניין ברצינות והתחלתי לפשפש באינטרנט על דרכים לתפור לי את הגורל המיוחל באמצעות דמיון ומקלדת. חיפשתי קורסים לכתיבה יוצרת , טיפים מסופרים ידועים וכל פריט של מידע שחשוב לאסוף לפני שיוצאים למסע הגיבור של קמפבל. הממצאים שאספתי סיפרו על עבודת חקר שלמה שרק היא לבדה יכולה לקחת שנים במהלכה עלייך לשאוב השראה מתקופות היסטוריות (לא חובה אבל זאת התחלה טובה) ,ליצור עולם עם זוועות ופלאות , חוקים ונורמות תרבותיות, דמויות עגולות ומסקרנות ובמקרה הקלוש שהצלחת ליצור משהו מעניין ולתחזק קבוצת קוראים חסרי מורא (לא, לא רק מבני משפחתך,זה לא נחשב) את עוברת לשלב הבא – סבב התיקונים הראשון ואז השני ואם את ממש בהתחלה תגיעי לסבב העשרים ואז נדבר. שפלות רוח בנוגע לאמת הקשה – המוטו שלך. עכשיו כל מה שאת זקוקה לו זה חלל שקט להמשיך לכתוב בו. אם המשכת ובעקבות זאת אני מקפיצה את התהליך קדימה את כנראה ממש נהנית לסבול אז תתחילי לשלם לעורכת, סוכנת, מעצב כריכה, בעלי מקצוע שיוסיפו אמינות לנושאים שאת משלבת (היסטוריה, ארכיאולוגיה, פיסיולוגיה, הכל) תוסיפי תצלום ממש טוב שלך (תעשי מה שצריך, את שומעת?) ותתפללי שהמכירות יחזירו את ההשקעה של חייך.

ודווקא בגלל שילדתי סיפורים (בתיאוריה) וחוויתי את הכאב המוחץ של לידת סיפור שאת קורעת בכוח דמיונך אט אט מהמציאות וקורמת לו עוד וגידים ואבל לא מסוגלת לעמוד בזה ונוטשת אחרי התיקון החמישי ומהצד השני, כקוראת אני מעריכה כל ספר, אני כל כך נעצבת על המטרה שבשמה אני כאן- לקטול את קריסטין קאשור.

קאשור ממש ניסתה. היא יצרה עולם, עם עלילה ודמויות ואני בטוחה שזה לא היה קל אבל תשמעו.. מצאתי את עצמי מעמידה פנים שאני קוראת, מעמידה פנים שאני שקועה בספר! אני, שבולעת ספרי פנטזיה כמו סוכריות ושנואשת לכל סוג של הדרכה , גם גרועה לכתיבה. למה העמדתי פנים זה סיפור לפעם אחרת אבל עובדה שבפרק 15 העיניים שלי כבר התרוצצו בין הקטעים עבור משהו מנחם ומעניין ורק ההתעקשות שלי על הסדר הטוב בעולם מנע ממני לעשות את מה שלא עושים אף פעם. כואב לי אפילו לכתוב על המחשבה הנלוזה הזאת.. סלחו לי, אחיי, כי חטאתי. אני עדיין חושבת לדלג לסוף!

הביקורת על אש מלווה בספוילרים גם על ספרים נוספים, לצורכי השוואה: אח זאב, דמדומים, משחקי הרעב, משחקי הכס ויומני הערפד. בבקשה , אל תמשיכו לקרוא את הביקורת אם אתם לא רוצים שאהרוס לכם כי באמת שאני לא חוסכת בכלום וחבל שתפסידו ספרים טובים.

אם נשארתם ואתם סקרנים לדעת על מה כל העניין, נתחיל.

הביקורת: ספויילרים!

על מה ההתלהבות בעצם? נכון, ההתחלה של "אש" טובה , אפילו טובה מאוד אבל היא הזכירה לי את ההתחלה של "אח זאב". אב ובנו מתבודדים ומסתירים סוד. בספר "אש" הוסתר כוחו של הילד-אימיקר- מהמלך וב"אח זאב" הוסתר כוחו של הילד -טוראק- משאר השבטים. סוף ההקדמה ב"אש" היה מפתיע לטובה מבחינת מתח (למרות שהיה בי חלק שציפה לזה) אבל אז הגענו לפרק הראשון ולצערי, הסיפור על אימיקר נזנח.

אתייחס לפנטזיה מפרספקטיבה רחבה ואח"כ אבקר פרטים נקודתית.

הבסיס הדמיוני "המקורי" - לא באמת מקורי:
בהתחלה התלהבתי, כן? חיות ובני אדם שקרויים "מפלצות" כי ניחנים ביופי מהפנט וכוחות על. והמוח שלי עוד לא חיבר את הנקודות אבל לאט לאט קלטתי למה הקסם כבר לא קוסם לי ומרגיש מוכר מאיפה שהוא. אתם יושבים? כי עבור מי שלא חשב על זה, זה יכול להיות בא-אם רציני. בני האדם שהם מפלצות הם בדיוק או כמעט כמו – ערפדים. תחשבו על זה , לשניהם יש אותם מאפיינים: חזקים, מהירים, יפיפים, מהפנטים, בעלי יכולת לקרוא מחשבות ולשגר אותם למוחות של אחרים (אלו כוחות שמאפיינים ערפדים חזקים בספרי יומני הערפד ולכן עבורי זה כבר חוק ברזל חח כאילו מאסט בעולם הערפדים וככה זה גם עבור בנ”א מפלצות). אם כן, ניתן לומר שהמפלצות הם ערפדים יונקים נטולי חולשות כחולשה לדם, שמש וכ’ו בנוסף, הקסם שבחיות שהם מפלצות–דמיונם לחיות הרגילות בטבע עם יופי מטלטל , כוחם העל טבעי - לא הצליח לעניין מספיק כי הם תמיד היו ברקע ואין מפגש קרוב איתם כמו בפרסי גקסון. מספרים עליהם כמובן שבני האדם החלשים מפחדים ונזהרים מהם ובני האדם החזקים משתמשים בהם-סוחרים בהם , אוספים אותם לצורכי התלמדות בקסם או פשוט רוצחים אותם באכזריות אבל חוץ מהאזכורים הללו הם אינם נמצאים. אני אישית הרגשתי כאילו נותנים לי לקרוא על יצורים פלאיים בפירוט רב , במעיין הבטחה למפגש קרוב ואז אומרים לי – אה סליחה , לא אמרנו לך? הם נכחדו. תוכלי לראות אותם רק בתמונות. אז מה היה העניין לספר לי עליהם באריכות וסתם להעלות לי את הציפיות!?

חיבורי האירועים לא מהודקים כראוי:
העלילה מתקדמת במעיין קפיצות מהירות שלפעמים משאירות את הקורא תוהה על אמינותן. דוג’ שהצלחתי לתפוס בזמן אמת והרמתי עליה גבה הייתה הקריאה להרפתקה הראשונה של אש ושל ידידה, קשת. הסיבה שהם יצאו מהיער שהוא ביתם היה מחסור בכוח אדם. ממש ככה. להקות של חיות מפלצות מאיימות כל הזמן על יישובים , ערים וממלכות ותושבי הגאיות זקוקים לחיילים שיגנו עליהם אז פשוט הולכים להביא עוד, אתם יודעים, קצת כמו יציאה לאיסוף חלוקי נחל. אש , שעם כל כוחה העל טבעי לא יכולה להגן על אנשי המקום לבדה , מן הסתם צריכה ללכת להביא חיילים, לא? מה עוד יש לה לעשות בחיים? ורגע לפני שהשניים יוצאים לדרך ישנו ויכוח דרמתי שהולך בערך ככה:
קשת: אש, אני צריך ללכת להביא עוד חיילים שיגנו עלינו מהמפלצות.
אש: אוקי, אני באה איתך.
קשת: לא, את לא.
אש: כן, אני כן. אתה לא אבא שלי ולא בעלי ואני מעל גיל 18 ואישה חופשיה ואני אשתה גם אלכוהול אם אני רוצה, הבנת? לזכות הסופרת יאמר שהיא הפסיקה את הטמטום כאן ונתנה לאש לנצח מהר. המונולוג הזה די מיצה את עצמו ב..כל מקום בעצם.

וגם אם המונולוגים היו מעניינים והיו פעמים שגם זה קרה לאורך כל הקריאה הרגשתי שברגע שהקסם של אש מאבד מחומו , אין כאן שום דבר שלא שמעתי. אלה סוג המונולוגים הנפוצים בסיפורי ממלכות -מלכים חשדניים פורסים רשת מרגלים , נסיכים מחרחרים ריבים, מורדים מתגייסים בצפון והחורף מגיע...

השמות: לאש עוד אפשר להתרגל אבל מה זה קשת, קנסרל, טרילינג, ברוקר, ואימיקר? אפילו דניאל הפך לדונאל. מה זה כאן, קצטניק בפיתה? כי אנחנו עדיין בטראומה ממשחקי הרעב..לא צריך עוד פיתה, אנחנו לא רעבים, בעצם אולי קצטניק כן. תביאו לו פיתה. אבל ברצינות עכשיו, מישהו צריך לעשות משהו , למה עניין השמות המשונים צובר תאוצה.. מי בעד מינוי נציג תלונות קוראים?

מספר הדמויות: עד אמצע הספר יש מספר מצומצם של דמויות. אח"כ המצב משתפר כמובן, משאש מגיעה לארמון וגרה שם אז מתוודעת לאנשי החצר ומשפחת המלוכה אבל בהתחלה הייתה תחושה לא אמינה כי במציאות, גם דמות מתבודדת תכיר אנשים- תתצפת עליהם , תכיר אותם בשמות, פנים, סדר היום, התנהלות.. במקום להדגיש שאש צופה בכולם הסופרת העדיפה להדגיש את העובדה שאש מוכרת לכולם ושכולם צופים בה. כשמדי פעם הכניסה – דרך מחשבות ופעולות - שיקוף של בדידותה, הושפעתי , מן הסתם. בהתחלה הרגשתי רחמים והזדהות אבל ככל שזה נמשך הרגשתי שאני צופה בהצגה בה הדמות הראשית מתחילה לזייף מרוב להיטות לגרום לי לרחם עליה - אני מתרחקת מאנשים ונתליית בחיבתו של הסוס שלי. אני עושה חווית התבודדות עם הכוכבים. אני קסומה מכדי להיות רגילה. אוי, מתוקה. תחסכי ממני.

ביקורת על הדמויות:
אש- כשמה כן היא, נעים להביט בה אבל היא סתם זוללת דפים. כבר במפגש הראשון איתה ידעתי בדיוק מי היא – אדוארד, קטניס ובלה בדמות אחת. טוב , אני יודעת שכבר קלטתם את זה אבל זה ממש חשוב לי לכתוב את זה. אש היא בליל של דמויות. למעשה היא בלילה תוססת מאוד חחחחח שכוללת את הדמויות הבאות:

1.אדוארד קאלן -אב טיפוס לדמות העל טבעית המהממת ביופיה. אש ניחנה ביופי כשל אדוארד ובכוחות כשלו (ערפדים חזקים מ"יומני הערפד"). ההקבלה של אש ל”מפלצת” כמוה כהקבלת אדוארד ל”ערפד”, לא רק בכוחות אלא ביחסים עם בנ”א, יחסי קרבה-ריחוק, אהבה -שנאה וכ’ו.

2.בלה סוואן- אב טיפוס לדמות העלמה במצוקה. את אש צריך להציל כל הזמן. אנשים סביבה חיים סביב השעון בהגנה עליה כאילו נוצרו לשם כך. היא תמיד מלווה בשומרי ראש אך בדר"כ קשת מעדיף לשמור אותה קרוב אליו. גם אש , כמו בלה, מחוזרת באופן נואש על ידי בני המין השני אך ילדה טובה, לא מנצלת את השפעתה ולוכדת גברים. היא טובת לב בקטע אידיוטי ולא אמין אבל יכול להיות שטוב הלב הזה מאפיין את דמות העלמה במצוקה. (תלוי פרשנות, נראה לי).

3.קטניס אוורדין - אב טיפוס לגיבורה לוחמת צדק ודמות נשית חזקה. אש עצמאית, דעתנית וציידת מוכשרת בחץ וקשת בדיוק כמו קטניס. גם אש בורחת לטבע כדי להשיג פרטיות כי סובלת מתשומת הלב הציבורית. אמנם לא קראתי את הספר אש עד הסוף (עדיין לא, בכל אופן) אבל אני מניחה שאש ,כמו קטניס, מסרבת בתחילה לקחת עליה את תפקיד המנהיגה והגואלת אך בלית ברירה הופכת לכזאת.

המממ צירוף מקרים? I dont think so

אבל באופן כללי, אש היפיפייה מאוד אומללה. היא צריכה להסתתר מכולם כי היא שונה מכולם והיא גם חזקה מכולם ותציל את כולם ובקיצור, הבנתם כולם? אש.

הנערה הלוהטת הבאה -אש מהספר אש. מקורי נכון?

Im on fire today:)

קשת- ידידה הטוב של אש שכבר מרגע הופעתו משמש בתור אדוארד מ"דמדומים" אך בניגוד לתבנית הקודמת דמותו חסרת כוחות כי קריאת מחשבות הועברה לדמות הנשית והפעם (או מדי פעם?) הוא גבר דחוי. לפיכך , בהפוך על הפוך, תופס מקום בלבה של אש בכך שמעיק על מצפונה אבל זה לא משנה. ככל שהוא יותר אומלל , יותר טוב. הוא שם רק בשביל לחזק את תדמיתה כדמות נחשקת, קצת כמו מאט ביומני הערפד. שונאת דמויות כאלה – מחפיצות, שטחיות, אומללות-מאמללות לנצח. (אני שונאת גם את הצד ההפוך שיכול לעודד אותם לנטיות כאלה אבל על זה נדון פעם אחרת).

בריגן- בריגן עיצבן אותי בגנטלמניות שלו, באבהות המושלמת שלו, בעובדה שגם הוא נמשך לאש אבל מסתיר את זה ובעיקר בעובדה שהוא מהווה את כל החבילה עם ילדתו. כשאש תבחר בו , היא תקבל בן זוג מלכותי ומשפחה בבת אחת.

גם שאר הדמויות לא היו טובות בהרבה. הם עשו בדיוק מה שצפיתם שיעשו אם זה בהתאם לתפקידם ואם זה בהתאם לרושם הראשוני שלהם.
ככל שהסיפור נמשך התחלתי לפנטז שבפרק הבא תהיה נקודת מבט של דמות אחרת וכשזה לא קרה , גם זה נוסף לרשימת הצפויים והמאכזבים אז בעצם, הפרט היחיד שעוד מרחף באופק ומסקרן אותי הוא המפגש בין אימיקר לאש, אם יתרחש בכלל.

למי שעדיין איתי אגיד תודה , באמת תודה שסבלתם אותי ואעשה סיכום: בעיני, יש ב"אש" משיכה וקסם אבל כרגע, מצטערת קריסטין קאשור - רק על הכריכה.

» ביקורות נוספות של gigi
» ביקורות נוספות על אש - שבע הממלכות - שבע הממלכות #2