ביקורת ספרותית על אש - שבע הממלכות - שבע הממלכות #2 מאת קריסטין קאשור
הביקורת נכתבה ביום שני, 3 בדצמבר, 2018
ע"י רויטל ק.


אהבה לא צריכה להיות הגיונית.
לא צריך להסביר אהבה.
ואין שום סיבה בעולם שאכתוב מגילת סנגוריה (*) על אחד מהגילטי פלז'רס האהובים עלי.


אז למה בכל זאת?
כי את הספר הזה קל לקטלג כחלק מגל ה"פנטזיה-בום" שנוצר אחרי דמדומים (בעצמו, חלק מגל ה"פנטזיה-בום" שנוצר אחרי הארי פוטר).
גיבורה יפהפיה, כוחות על, קריאת מחשבות(!) ומשולש רומנטי שאותה גיבורה יפהפיה עומדת בבסיסו.
נשמע קצת קופי-פייסט?
אי אפשר להכחיש שיש משהו ברכיבי המתכון הזה שנשמעים... מוכרים.
וההשוואה הזאת לא מגיעה לו.
כי "אש" לא דומה בשום צורה לדמדומים, ובמקומות שהוא מזכיר אותו - זה כדי להגיד בדיוק את ההפך.
ולכן מגיע לו שאכתוב עליו מגילת סנגוריה.

העלילה מתרחשת בעולם בדיוני.
באותו עולם, לכל בעל חי יש זן מקביל אליו הנקרא "מפלצת".
המפלצות הן יצורים יפהפיים באופן בלתי טבעי ובעלי יכולת לקרוא מחשבות ולהשפיע על תודעתם של הסובבים אותם.
אש היא המפלצת האנושית האחרונה שנותרה והיא קרועה בין רצונה לסייע לממלכה העומדת בפני מלחמה עקובה מדם לבין רצונה להימנע מלהשתמש בכוחותיה העל-טבעיים באופן בלתי ראוי.

אתחיל מהביקורת הזאת:
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=74957

כן, יש לספר הזה פוטנציאל להיראות כמו משהו מאוד אנטי-פמיניסטי.
בין אם בגלל שגיבורה יפהפיה באופן בלתי אנושי היא מודל בעייתי משהו, בין אם בגלל שהעמדת בחורה במרכזו של משולש רומנטי מבליעה בתוכה אמירה שערכה של אותה בחורה, ושל בחורות באופן כללי, נקבע ע"פ מספר הגברים שחושקים בה.

אבל המוקד של הספר הזה הוא לא יופיה הבלתי אנושי של אש (למרות שהוא בהחלט משמעותי בסיפור).
המוקד של הספר הזה הוא הבחירה. היכולת שלנו לבחור מי אנחנו בעצמנו ולא לאפשר לסביבה לקבוע בשבילנו.

"בנות אינן דומות בהכרח לאבותיהן. הבת-מפלצת היא שבוחרת איזו מפלצת תהיה.
אש הביטה בפניה שלה.
המראה היפהפה היטשטש פתאום מאחורי דמעותיה. היא מצמצה לסלק את הדמעות. "פחדתי שאהיה קנסרל," היא אמרה בקול לבבואתה. "אבל אני לא קנסרל".


ויש לי תחושה שהאמירה הכללית הזו (שאין בה הרבה חידוש. הרי כבר דמלבדור הי"ד לימד אותנו ש"הבחירות שלנו, הארי, הן שמגלות מי אנחנו באמת – הרבה יותר מאשר היכולות שלנו") מצטמצמת בספר הזה ומתמקדת ביכולת ובצורך של נשים לבחור מי הן ומה הן, ללא תלות במגדר אליו נולדו.
זה בא לידי ביטוי בצבא השיויוני להפליא שבו נשים וגברים לוחמים זה לצד זה. עובדה שמפליאה את אש בהתחלה: "מדוע תבחר אשה בחיים כאלה? האם הן פראיות ואלימות מטבען, כמו גברים אחדים שהתנהגותם כבר הוכיחה זאת?" אש תגלה בהמשך הספר שהמציאות מורכבת יותר. הקטלוג המהיר שלה לגברים, לנשים וללוחמים - ילך ויתפרק.
אבל זה בא לידי ביטוי בעיקר בדמותה של אש.
במובן מסויים, אש היפהפיה מייצגת את הנשיות הידועה גם בכינויה "המין היפה".
אלא שאש אינה מסוגלת לסבול את הפער בין הדימוי שלה לבין מי שהיא באמת.

""את נראית מתוקה במידה שלא תיאמן" אמר קשת.
אולי, אבל היא הרגישה חצי מתה. בשמחה היתה מחליפה בין השניים. כמה נפלא היה להרגיש מתוקה במידה שלא תיאמן, ולהיראות חצי מתה."

""אני שונה מכפי שאני נראית," היא אמרה ופרצה פתאום בבכי. "אני נראית יפהפיה ורגועה ומקסימה, אבל אני לא מרגישה ככה."
"אני יודע," הוא אמר בשקט.
"אני אהיה עצובה," היא אמרה בהתרסה. "אני אהיה עצובה, ומבולבלת, ורגוזה, לעתים קרובות מאוד."
[..]
הוא לא חייך עוד וקולו היה רציני. "אש. את חושבת שהייתי רוצה שתהיי קלת דעת ועליזה תמיד, ללא כל הרגשות האלו?"

אם רוצים, אפשר להכליל את הקטע הזה לנשיות בכלל. נשיות שמקושרת עם יופי, רוגע, רכות והכלה. אש לא מוכנה להיות מוגדרת ע"פ המראה החיצוני שלה. אפשר לראות בזה אמירה שנוגעת להחפצת נשים.

ואם לחזור להשוואה לדמדומים:
נראה שהדמות של קשת, אהובה הראשון של אש, נתפרה בדיוק ע"פ המידות של אדוארד מדמדומים. הוא מקסים ושובה לב, הוא חביב הנשים, הוא מגונן מאוד. מגונן מדי. הוא יעשה הכל כדי לשמור על אש בטוחה.
וזה בדיוק מה שידחה את אש וירחיק אותה ממנו.
(אגב, מלכתחילה, מערכת היחסים ביניהם היא ההפך מהסטריאוטיפ על גברים ונשים. הוא מחפש אהבה נצחית, נישואים ומחוייבות. היא? היא רק רוצה את מה שגברים רוצים, בד"כ, ע"פ הסטריאוטיפ...)
קשת יתנפל על בריגן, המפקד העליון של הצבא, שרוצה להיעזר באש במשימות מסוכנות ויקרא לו חסר לב. אבל אש יודעת מה היא מעדיפה: היא לא רוצה שיעצרו בעדה. היא תחליט לבד לאיזה משימות מתאים לה לצאת ואלו סיכונים היא מוכנה לקחת.
וזה, חברות, מודל ראוי לחיקוי הרבה יותר.

אש אמנם חושקת מאוד בתינוק... אבל היא מוותרת על הרצון הזה ומוודאת שלעולם לא יהיו לה ילדים, בשל הסיכון שבלידת עוד מפלצת בעלת כוחות על שאין לדעת מראש איך תשתמש בהם.
ילדים בכל מחיר?
לא אצל קריסטין קאשור.
(ומי שהמשיך עם דמדומים עד סוף הסדרה, או לפחות קרא עליה בויקיפדיה, יודע שגם כאן הניגוד לדמדומים בולט).

יש הרבה נקודות דמיון בין אש לבין קטסה, גיבורת "מחוננת", הספר הראשון בטרילוגיה של קאשור.
בנושא של הבחירה החופשית של האדם מה לעשות עם כוחותיו, בנושא העצמאות וגם בנושא הילודה (קטסה, בניגוד לאש, איננה מעוניינת בתינוקות), וגם את "מחוננת" אני אוהבת. גילטי פלז'ר, כבר אמרתי?

ואם לחזור לביקורת שפתחתי בה - אציין רק שבעולם שבו גיבורי על הם גיבורי תרבות ושוברי קופות, לא מזיק שיש גם כמה גיבורות על מושלמות. גם אם הן לא ממש מודל לחיקוי.

ולסיום, עוד שתי נקודות של פמיניזם בספר בביקורת הזו:
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=63090


תודה שהייתם איתי לאורך מסע ההצדקה העצמית המיותר בהחלט שלי ושיהיה לכם יום נפלא:-)

(*)בעצם, זו מגילת סנגוריה חלקית, מכיוון שלא עם כל הערכים העומדים בבסיסו של הספר, ועליהם אני הולכת לדבר, אני בהכרח מזדהה.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 5 ימים)
תודה זשל"ב.
סקאוט (לפני 6 ימים)
מסכימה עם זשל"ב. רויטל, מגיע לך!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 6 ימים)
אהבתי את זה שאת מנתחת את הספר בפינצטה. ממש מרשימה ויסודית העבודה שאת עושה... שאפו
רויטל ק. (לפני שבוע)
תודה סקאוט
קשה להגיד על משחקי הרעב משהו שטרם נאמר...:)
רויטל ק. (לפני שבוע)
אוי, לגמרי, בת-יה D-:
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
בת-יה, נקווה. היום נראה שפמניזם הוא שם מרוכך להחפצת נשים. כביכול נשים הן חזקות ויכולות לעשות ככל העולה על רוחן אבל כשהן מוציאות לראווה את האיברים המוצנעים החוצה בצורה בוטה...מה כאן פמניזם? את בעצם מחפצנת את גופך וקוראת לזה פמניזם בכדי שהמצפון יהיה שקט ותוכלי לישון טוב בלילה, כביכול. אישה שרוצה שלא ישפטו אותה על פי נתוניה הטבעיים צריכה להשתמש בשכל ובאישיות כובשת ולאוו דווקא באיבריה הנקביים ובמראה החיצוני שברשותה. זה לא חופש ושחרור נשי, אדרבא! זה קיבעון במלוא מובן המילה. האישה מתחמת את עצמה לקטגוריה אחת של חיצוניות ותו לא כאילו אין לה מה להציע מעבר לנתונים חיצוניים ופיזיים.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
כתבת יופי, רויטל!! נהנתי מאוד והרגשתי הזדהות עם הרצון של אש לא להיות מקוטלגת על פי מראה חיצוני. זה דבר שמשחק אצלי תפקיד חזק מאוד. היכולת להביט מעבר למראה החיצוני, מעבר להיותי אישה, לראות את התכונות, היכולות והאישיות שלי בתחילת הרשימה ולא בסופה. התחלתי בזמנו את הספר הראשון וזנחתי. נדמה לי שאני אתן צ'אנס לשלושת הספרים של הטרילוגיה מכיוון שנשים חזקות נפשית זה משהו שאני מאוד מתחברת אליו. ורויטל, מתי נזכה להשוואה מתבקשת עם קטניס ממשחקי הרעב? הסדרה האהובה עלי (:
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
יפה. רק מקווה שבסרט לא ילבישו אותה עם בגד ים, גלימה ומגפיים -:)
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה Pulp_Fiction
הפמיניזם הוא כבר מזמן לא תנועה אחת עם סט יעדים מוגדר אחד, ומנגד, גם "ציבור הנשים" אינו מקשה אחת, כך שאין תשובה מוחלטת לשאלה שלך...
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה yaelhar
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מושקעת ומעניינת. השאלה היא האם הנשים כציבור מעוניינות להגיע לאותם יעדים ש"התנועה לזכויות האשה"(שהוא ארגון מבורך בעיניי) מנסה לקחת אותן.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
חיבבתי אותו כשקראתי, מזמן.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
ואני אשמח לרשימה של גילטי פלז'רס:-) מבטיחה להשתדל...
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
הנורמליות של היום היא הפמיניזם של אתמול...
כלומר, נורמליות היא עניין יחסי, ובעולם שבו דמדומים זכה להצלחה היסטרית - כנראה שמה שנחשב בעיניך נורמלי עדיין יכול להיות מתוייג כפמיניזם במחוזות אחרים.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
אני לא אומרת שהקונטרה לא נחוצה. אני אומרת שהיא לא פמיניסטית או משחררת, אלא מכוונת לנורמליוּת.

הבחירות של אש לא נוגעות בכוח שלה, הוא היה ונשאר מוּלד. רק היחס שלה אליו, או השימוש שלה בו, השתנו בעקבות הבחירות שלה.

אני באמת מעדיפה את קטסה על אש מפני שהיא לא נופלת לאחת המשבצות האלה. אם זה לא היה מובן - לא כל גיבורה חייבת להיות חלק מהמודל, זה מודל של גיבורות בעייתיות בעיניי. אם מצליח ספר איכשהו להימלט מזה, מצוין.

ביקורת נהדרת, BTW, שכחתי לומר. אני מוכנה לתת לך רשימה של גילטי פלז'רס שלי, אם רק תבטיחי לכתוב עליהם כתבי סנגוריה ולא קטילות, כי קשה לי להתווכח עם הקטילות שלך.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה פפריקה.
נכון, אני לא חושבת שמשהו בספר הזה הוא פורץ דרך, אבל אם זוכרים את ההיסטריה סביב דמדומים כשהוא יצא לאור, אז כן, חשוב שיש סדרות שנותנות קונטרה, גם אם לך ולי הקונטרה הזאת נראית מובנת מאליה - ההיסטריה הנ"ל מוכיחה שהיא לא.

אני לא חושבת שאש מייצגת את המין הנשי על כל רבדיו.
אני חושבת שכמטפורה למושג "המין היפה", היא מייצגת את המין הנשי בכך שהיא מסרבת שישפטו אותה על פי היופי שלה בלבד או שייחסו לה תכונות על פי המגדר+המראה שלה.

האם היא בבירור הרביעית? לא יודעת. כאמור, בעיני, חלק מהכוח שלה הוא דווקא ביכולת הבחירה ובשחרור מסטריאוטיפים וציפיות קדומות (ואם כבר - איפה תשבצי את קטסה מ"מחוננת" במודל שלך?)
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
את דמבלדור ואותך באותו עמוד גלית! :-)
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה עמיחי. כאמא לילדים קוראים, אני משוטטת הרבה בין מדפי ספרי הילדים והנוער וקוראת הרבה - גם מה שהם קוראים וגם מה שהם טרם מצאו בו עניין (את פרסי ג'קסון למשל קראתי ארבע שנים לפני שאיזשהו ילד שלי חלם להעיף מבט לכיוונו).
אני מוצאת הרבה עניין לא רק בספרים עצמם אלא גם בהתפתחויות שהם מציגים וברעיונות שהם משקפים.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
אמממ...
להתווכח על אהבה זה כבר באמת מגוחך, אז רק אגיד ככה: אני חושבת שקריסטין קאשור התכוונה לכתוב סדרה פמיניסטית, ועל הדרך התפלקו לה הרבה יסודות אנטי-פמיניסטיים. אני מסכימה שמגיע לה קרדיט מלא על אזכור המחזור, כמו גם על הרעיון המופרך שנשים עשויות להיות מעוניינות בסקס ולא במערכות יחסים מחייבות, שומו שמיים.
אבל. המודל של דמדומים באמת מעוות לגמרי, וכל ספר שהוא יצא פמיניסטי בהשוואה אליו. אדוארד וקשת שתלטנים ופטרנליסטים; היחס של בריגן לאש הוא יחס נורמלי, לא פורץ דרך באופן מיוחד.
הבעיה שלי עם היופי של אש היא לא רק הבעיה הכללית שלי עם גיבורות יפהפיות (ובמיוחד אם הן לא מודעות לזה). אם גיבורה אישה נופלת בדרך כלל לאחת מארבע משבצות -
- הקורבן (הנסיכה במגדל; החלשה; הנשענת; זאת שכדי להציל אותה הגיבור יוצא מגדרו)
- הסיידקיק (הלב; זאת שמגבשת את החבורה; כתף לבכות עליה; זאת שמושיטה את חגורת הכלים או עומדת על המשמר כשכולם עושים משהו)
- האישה על החוף (זאת שנשארת בבית ומחכה לשוב הגיבורים)
- המפתה (היפה, הפלרטטנית, לעתים קרובות אישה חזקה שיודעת את הכוח שלה ומשתמשת בו.)
אז אש היא בבירור הרביעית.
בניגוד לשלושת הראשונות, המפתה היא לפעמים הנבל. וכן, נכון, היא אישה חזקה. אבל ההבדל בינה לבין גבר חזק הוא בולט: היא מתמרנת אנשים. היא משתמשת בפתיינות. היא חווה, הסירנה, המכשפה הלבנה.
היופי של אש הוא מקור כוחה, אבל הוא לא כוח ישיר; בדומה ללֶק, שמוזכר פה מעט ומופיע הרבה יותר בביטרבלו, הכוח של אש מניפולטיבי בטבעו. ואם אש היא מייצגת של המין היפה - ובכן, זה מפריע לי.

ואחרי כל הנ"ל - היי, זה באמת גילטי פלז'ר לא רע בכלל.
גלית (לפני שבוע וחצי)
את מצטטת את דמבלדור!!
כבוד אחותי!

אוי , אני מסמיקה מנחת .אזכור של כבוד פעם שנייה תוך פחות מחודש ...
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
תודה על הסקירה היפה (לספר שככל הנראה לא אקרא. אני והז'אנר הזה - פשוט לא).





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ