הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 ביוני, 2022
ע"י gigi
ע"י gigi
כשאני הולכת לספריה העירונית אני בדר"כ הולכת - מרחפת למדף הפנטזיה. מבחינתי , זה איזור הממתקים ולא אכפת לי שכבר התבגרתי ורוב מי שנמצאים באיזור הזה הם ילדים שגילם חצי משלי (מביך? לא בהכרח, שני הצדדים מתעלמים זה מזה באלגנטיות) או אימהות שמחפשות במדף המקביל ספרי נוער בשפה האנגלית לילדיהם על מנת שיוכלו להשתפר בקריאה וכתיבה (איתן דווקא יכול להתפתח שיח אבל בסופו אני תמיד חשה שלמרות העובדה שהן , בין אם הן מודות בכך ובין שלא, מקנאות בנעורים שלי אני איני אלגנטית כמוהן , איני שקולה ונבונה כמוהן וחשוב מכך - עדיין לא התפתחתי לצורתן המלאה, הסופית, האימהית. נותרתי במעיין שלב ביניים מוזר בו סיימתי את שלב הראשון של החיים כך שילדותי מאחורי אך עוד לא התחלתי לבנות את חיי לכן איני יכולה להחשיב עצמי בוגרת-מבוגרת).
בכל מקרה, בשבוע שעבר מאסתי בסגנון הקבוע ושוטטתי באיזורים הקרויים "למבוגרים". הם כמובן מחולקים לאיזורים טובים יותר וטובים פחות, לא הייתי רוצה שתחשבו שאני מזניחה ז'אנרים שלמים אבל בדר"כ מחלקת המבוגרים מאכזבת כי את עוברת בין מדפים שלמים מלאים בספרים גרועים וצריכה לנסות ולברור מהם איזה ספר טוב אחד או שניים שיחזיקו אותך במתח שבת שלמה. למזלי, מצאתי את "המעניק" ששמעתי עליו לא מעט (גם בגלל הסרט שעשו בהשראתו) והחלטתי שאם כבר לקחת סיכון - זה מועמד ששווה להמר עליו. רק חבל שלא לקחתי את הספר הבא בסדרה כי הוא השאיר בי רעב לעוד! אם הספר השני לא יהיה המשך ישיר של הראשון אני אתאכזב כל כך שארוץ לרוץ לקנות גלידה מנחמת ואשבור את הדיאטה שאני מכחישה שאני עושה!
לויס לורי יוצרת עולם דיסוטופי אליו הקורא המצוי נשאב מיד - לומד לפענח את הקודים המיוחדים לאותו עולם, לחבב את הדמות הראשית ולהבין לאט לאט שבתוך האלמנטים האנושיים שמרכיבים את החברה משהו בחברה הזאת מעוות וחסר ושהדמות הראשית שתתחיל כדמות שולית (כמו כל דמות פחות או יותר) בהמשך תדחף אל משבצת של דמות מפתח. עם המילה דיסוטופיה מזכירה לכם את "משחקי הרעב" ואת "החור שברעש" ו"מפוצלים" אז אתם צודקים לגמרי וישנם קווי דמיון אלא שהסופרת כתבה את הספר הזה הרבה לפניהם אהמ אהמ 1993 קדם לשנות האלפיים אז איך הקרדיט דילג עליה והועבר לממשיכיה לז'אנר שכתבו את הספרים שלהם איזה 11 שנה אחריה? ולמה אנחנו שומעים על ספרים טובים רק בעקבות סרטים? ולמה במקום להשאיר את האיור המקורי של הספרים צריך להוציא אותם מחדש עם הפוסטר המלוקק של הסרט, מלא השחקנים היפים שברור שבחרו בהם אך ורק בגלל שהם יפים?! אני אומרת לכם, העולם שלנו מעוות לגמרי..מקווה שלא עשיתי לכם ספויילרים. בכל אופן, נשוב לספר. יש בו כמה חסרונות - הוא צפוי בעיקר ב2 מקומות עיקריים והוא מקצר- משטח את העומק הרגשי שבין הדמויות. יש מצב שזה מכוון ומותאם למסר הכללי אבל זה עדיין חסר. בכל מקרה, זה לא גורע מההנאה או מהמסר להדהד לכם בראש גם בתום הקריאה ואני כבר מחר הולכת לספריה לקחת את הספר השני.
תוהה אם שווה לצפות בסרט..
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אלון דה אלפרט
לאאאא נכון חחח מה אווילי בו? אבל אתה חייב להסביר רגע את השם שלך ואח"כ נמשיך להתקוטט:)
|
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אורב באור יום
ואי אתה אינטנסיבי חח אני לא מפחדת מקריטריונים ושיפוטיות רק מכניסה אליהם קצת רגש חח אולי בסוף זה מה שקובע אם הצליחו לרגש אותי ולנטוע בי תחושה חזקה אז זה מתעלה על הפעמים שהמסר שחוק/הופך צפוי. בנוגע לאיכות שוב זה קשור בטעם וריח ולא הייתי קוראת לזה חיפוש זהב בערימת חרא אלא העדפה שיש בה יתרונות וחסרונות. אולי יום אחד "אגמל" מז'נארים מסוימים דוג'מג קאבוט שכבר אינה מתאימה לי (או לגילי?) בנוסף, הקטע של התבניות נכונה לרוב הסופרים כי הם כותבים על הזירה המוכרת שלהם אם קאבוט כותבת עם תבנית קבועה של גיל ההתבגרות בתוספת אבק כוכבים של תהילה ופרסום, ספרי ג'ודי פיקו הם על טרגדיות משפחתיות-אנושיות מטובלות בדילמות מוסריות וגוז'ף פניידר היה חזק בעסקים ותאגידים אז על זה הוא כותב. קלישאות/מיחזור רעיונות פוגע באיכות אבל זה עניין של סגנון ותחום עניין אז כן, חשוב להישאר אופטימיים ולפעמים בתוך החרא מוציאים זהב:)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני חשבתי שהספר הזה אווילי להחריד אפילו ביחס לז'אנר. סוג של הישג
|
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מניח שכל אחד בוחר על מה לכלות את זמנו
ואני אומר את זה בתור מישהו שנהנה ממחקר השוואתי במיוחד כשזה נוגע למדיה אמנותית כמו ספרות, סרטים ושירה. אבל יש גם לנבור בזבל ולדלות... חרא, ועדיין לקוות שפתאום יימצא שם זהב. לא בטוח לגבי המתאם בין השניים, אבל לפחות אפשר לשבח את אופטימיות הנוברים. נכון שיש מימד סובייקטיבי בכל מעשה ידי אדם, אבל גם ישנו מסר, או היעדרו ואפשר לשפוט את רמת הביצוע. לא על הסובייקטיביות לבדה אנו חיים. חוצמזה דמייני את כל אוהבי ההשוואות כמוך וכמוני שישארו ללא מעש, אם אין קריטריונים להערכה, מדידה ודיון.
לגבי ספרות הנוער, חושש שאצטרך למהול את התובנה שלך במנה גדושת ציניות. הם קהל יעד נוח להתרשם, לעיתים נאיבי וקל לרקיעה. כך שכביש מהיר סלול דרכם לריקון יעיל של ארנקי הוריהם. |
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אורב באור יום
מסכימה איתך בנוגע לתבניות ולכך שמשחקי הרעב הביא איתו גל עצום של סיפורת דומה אבל אני דווקא נהנית לעשות השוואות בין ספרים. זה לא מפריע לי שהם אפילו לא באותו ז'אנר אני לא ממש מתייחסת לזה רק לקווי דמיון /שוני והאיכות שהתייחסת אליה היא תלוית טעם וריח. סרטי גיבורי על למשל לא מדברים אלי אבל אני מבינה אנשים שמאוד נהנים שדי סי ומארוויל רוכבים על ההצלחה הראשונית ומוציאים כל שנה - שנתיים סרט חדש עם אותם קווי עלילה ואותם נבלים רק בשכלול גודל/ כוח זו אותה גיברת בשינוי אדרת כמו שיש כאלה שיהנו לפגוש בגרסאות שונות שלה יהיו כאלה שיברחו ממנה חחח בנוגע לביטוי הלועזי לא שמעתי אותו מעולם חח אבל הוא נשמע לי נכון. ועוד דבר- אולי ספרי נוער הם הכי פופולריים ובמיינסטרים בגלל שהצעירים הם ה-קהל היעד , גם של ספרים וגם של סרטים..די קשה לעמוד בפיתוי לפנות אליהם חח
|
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כן, כמובן
שכל ספר יש לשפוט בזכות עצמו. לא אתנגד להערכתך, ג'יג'.
אבל בדר"כ birds of feather flock together סטטיסטית רוב היצירות בתת-ז'אנר הספציפי הזה (לפחות אלה שאיתרע מזלי להכיר) חולקות איכויות דומות. 'משחקי הרעב' היא למעשה התבנית שיצרה את שאר העותקים הירודים. ובדר"כ כפי שזה קורה עם חיקויים - הם מחקים את האסתטיקה, את הצורה, ולא את תוכן הדברים. 'משחקי הרעב' זה לא בשבילי, אבל גיליתי שיש קונצנזוס גם בקרב קוראי הז'אנר שהשאר, אפעס, ירודים דיים. |
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סקאוט
שמחת אותי, תודה על המחמאה! אני דווקא מעדיפה לא לראות את הסרט גם אם הוא נחמד ואם את מאלה שלא קשה להם לקרוא את הספר אחרי הסרט (אבל אבין ממש אם לא כי עבורי זה קשה מנשוא) הייתי רוצה שתקראי את הספר , הוא ממש טוב. ובנוגע לגלידה..מפתה זה בטוח אבל חישבתי פעם את השקלול של הסוכרים-ממתיקים בגרמים יחד עם כפיות הסוכר ובקלות אפשר להגיע ל10 כפיות סוכר לגלידת מגנום וחפיסת שוקולד ואייס קפה וגם קליק לא רחוק משם ואת אמורה לצרוך רק 6 כפיות סוכר ביום מכל המזון שלך! החישוב: קחי את כמות הסוכרים שבמוצר (למשל 23 במגנום שוקולד לבן ) וחלקי תמיד ב5 התוצאה תהיה כמות כפיות הסוכר שבגרמים! את בעצם מגלה כמה כפיות סוכר יש בסוכרים/ממתיקים שהרי גרמים לא אומרים לך כלום. נמשיך עם ערכי המגנום - 23 לחלק ל5 שווה 4.6 אלו כפיות הסוכר של הממתיקים אח"כ תוסיפי את כמות כפיות הסוכר (כי בכל מוצר יש לך סוכרים+כפיות סוכר) ובואי נראה..6 כפיות סוכר במגנום הנה כבר יצא לך 10.6 סורי על החפירה אבל לי זה ממש עוזר!!
|
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
yealhar
נכון, גם אני שמתי לב להדרגתיות והעדינות שבהם הסופרת מכניסה את המסר ואהבתי את זה מאוד ככה אנחנו מתפתחים בד בבד עם הדמות הראשית - הלבטים שלה, הספקות שלה ההבנה שלה את לכל הדברים שהיא חווה ומה המשמעות שלהם ומה זה בדיוק אומר. אני שמחה שאמרת את המשפט האחרון וזה מה שאני אומרת לכל בן 30 פלוס שיוצא לי לפטפט איתו (המשפט הקבוע שעוד מעט אשנן גם לעצמי זה - זה רק מספר) אבל הם תמיד מטלטלים את ראשם כאילו אמרתי משהו ילדותי ומטומטם חח קצת כמו לומר לאסירה כתומה בארה"ב שכתום זה השחור החדש כי היא יודעת שזה משפט ריק מתוכן שחור יהיה שחור וכתום יהיה כתום ולעד ישפטו אותנו לפי הגיל והמראה,דאמט..
|
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אורב באור יום
חידשת לי בנוגע לYoung Adult אבל אני לא מסכימה איתך בנוגע לאיכות הירודה שנדמה לי שאתה מאפיין בה את הז'נאר. אני חושבת שאופן הכתיבה מכתיב את רמת הקיטשיות או הקלישאתיות קח את קטניס אוורדין למשל היא כל כך קרה ומחושבת ולא יודעת להביע אהבה שהמשולש הרומנטי נראה לי יותר כמו ניסיון של שני גברים להפשיר את נסיכת הקרח הזאת ולראות אם היא מסוגלת לאהבה אמיתית או שהיא סתם משחקת בהם זה כבר שינוי שמבחינתי אינו קלישאה אלא חידוש מרענן. חוץ מזה, אם הסופר טוב יש מצב שהכל יתעלה מעל לתבנית היבשה, לא? בנוגע לסרט אני לא חושבת שאצפה בו..אני מנסה להיגמל מסרטים וסדרות בהם המראה החיצוני המושך של הדמויות הראשיות הוא העיקר (ואני לא אומרת שהם לא שחקנים טובים אלא רק שזה כל מה שאני רואה ונדמה לי שזה עיקר הסיבה שהם נמצאים שם ולכן מנסה למצוא את הבמאים האמיצים שנותנים ביטוי ליצוגים אנושיים נוספים בסגנון כתום זה השחור החדש וזה לא קל בכלל, לצערנו)
|
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
YA זה קיצור של Young Adult
או תכל'ס מה שנקרא אצלנו בהכללה 'ספרי נוער'. בדר"כ נלווים אליהם עלילה בעולם דיסטופי, משולשי אהבה, בני 16 שבטוחים שהבינו את העולם ובדר"כ כתיבה רדודה. כל הסדרות האחרות שהזכרת הן די מייצגות הז'אנר הזה.
הערך של הסרט הוא ערך ויזואלי ממחיש בצורה שלא תמיד יש בספר. הוא עשוי לא רע והשחקנים, גם הצעירים (אודיה רש הישראלית מככבת), עושים את העבודה וכמובן ג'ף ברידג'ס מוצלח בתור המעניק. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
קראתי מזמן וחשבתי שהוא טוב. אהבתי את הביקורת.
הדילמה שלורי בוחנת אינה כתובה כמו פטיש בראש. היא צצה בעדינות ומאפשרת לקורא להחליט על בחירתו. לגבי התבגרות - אני חושבת שהיום יש נטייה חזקה לעכב אותה עד שנות השלושים של הצעיר/ה. ולחשוב שפעם החליטו שבן 13 הוא בוגר!!! |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יפה כתבת. אני ראיתי את הסרט. סרט נחמד מאוד.
רציתי לקרוא את הספר בזמנו אבל כבר ראיתי את הסרט... ואין על גלידה. |
|
|
gigi
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני חושדת
שהספרניות איבדו את חוש ההומור שלהן כבר מזמן.. אבל עכשיו, כשאתה אומר את זה, יכול להיות שיש להן חוש הומור מרושע (?) כי הסדרה הזאת באמת מתאימה למדף הפנטזיה! מה זה ספר YA? קלישאות כמו משולשי אהבה בהחלט מיצו את עצמם אבל כשהדמות הראשית תוהה על הרגש הזה ציפיתי שהסופרת תעניק לזה יותר מקום. איזה באסה שההמשך מתפצל לדמויות אחרות אבל לכל מקרה אקח גם את השלישי והרביעי (אם יש) כדי לא לפספס כלום. הסרט נשמע לי כמו בזבוז זמן אם הוא נאמן מדי לספר הוא בטח רק קיים כנוי ויזואלי- שחקנים אנונימיים שעולים לגדולה רק בגלל המראה שלהם מעצבנים אותי.
|
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יש לספרנית חוש הומור מיוחד
לשים דווקא ספר נוער מובהק שכזה באיזור "מבוגרים".
זה בעצם ספר YA לפני שהז'אנר חשב לבוא לעולם. אז חלק מהמאפיינים השטחיים שלו אומצו בשאר הסדרות המוזכרות,אבל בהבדל אחד גדול - כאן מדובר בספר מצויין. לורי במידה מסוימת כותבת למבוגרים תחת מסווה של נוער, אבל בניגוד לשאר הז'אנר הטיפול שלה בנושאים לא טריוויאלי, אין פה משולשי אהבה מטופשים, או אידיאליזם נטול ניסיון של בני נוער רברבניים, והתשובות לשאלות לעולם אינן קלות. הספר הבא בסדרה איננו המשך ישיר, אבל כן חוזרים לסיפור של ג'ונאס וגבריאל בהמשכים הבאים. הסרט די נאמן למקור. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
