ביקורת ספרותית על אל מקום שהרוח הולך - ספריה לעם #625 מאת חיים באר
ספר מעולה

---

גילוי נאות, זו שנה שלישית שאני משתתף בהרצאותיו של הסופר חיים באר, אני נהנה מאוד מההרצאות ומלימוד הספרות. קראתי ספר זה מתוך צורך של מחווה לסופר, בעבר קראתי את "עת הזמיר" ואת "חבלים" ספרים שנהנתי מאוד מקריאתם. ציפיתי לפני קריאת ספר זה "אל מקום שהרוח הולך" לספר באותו סגנון של הספרים הקודמים, כלומר ספר מציאותי על יהדות וישראליות עם נושאים מהותיים וסוגיות ברורות שהינם נושאי הספר, הופתעתי לחלוטין לטובה.
הספר הינו קודם כל רומן ודן בענייני אהבה של בינו ובינה, נושאים שלאו דוקא ב"רומו של עולם" כבספרים אחרים. הספר מתאר את מסעו של אדמו"ר בעל חצר חסידית אחרי חידת חלומו. הסיפור טבול בסיפורי חסידים, חוכמה יהודית ומיסטיקה יהודית ותרבויות אחרות – פשוט נהדר.
כמובן ספרות עברית במיטבה – תענוג.
להלן ציטוט יפהפה המאפיין את הספר כולו ואת האמור לעיל:
"כולם נשכחו מלב. ולא הם בלבד נשכחו, נשכחו גם הדבר הקרוב אליו מאוד בפיו ובלבו לעשותו: כל מצוות התורה הזאת, כל החרמות והאיסורים והכינויים והנדרים שגזר על עצמו מיום שעמדו הוא ויצרו על דעתם, כל אלה היו כלא היו, נדריהם לא נדרים ואיסוריהם לא אוסורים. רק דבר אחד היה חי לעד וקיים לנצח – הנשיקה שהיא נשיקתה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. מגע שפתיה בשפתיו כחושך על פני תהום וכרוח מרחפת על פני המים וגופה הנכרך על גופו ככרובים המעורים זה בזה וחיבתם כחיבת המקום לישראל."

» ביקורות נוספות של moshef
» ביקורות נוספות על אל מקום שהרוח הולך - ספריה לעם #625