תמיד לפני טיול יש התלבטות איזה ספר לקחת.
מצד אחד לא מותח מדי – כזה שאפשר לשים בצד כאשר נדרש.
מצד שני לא משמים שהרי אני עלול למצוא עצמי ליד אגם באמצע שום מקום ורק הספר מפריד ביני לבין השקט הזה.
שלא ידרוש ריכוז רב מדי . זה בכל זאת טיול.
בעדיפות קומפקטי,בעדיפות שיחזיק לכל הטיול ( תמיד יש BACKUP) ואם אפשר שיהיה לו איזו שהיא זיקה לטיול.
לטיול האחרון שלי לא יכולתי לבחור ספר מתאים יותר. הוא נכנס בכיס המכנס ונגמר ביום האחרון. הוא משך לחזור אליו אבל בעדינות מסקרנת והוא כולו מלא באווירה של חופש. בנוסף כיוון שרוב הטיול היה באלפים הייתה התאמה להרי טיבט לקור ולשלגים . כאשר הם התנשפו בעליה או ישבו על שפת אגם הייתי שם איתם.
מעל הכל זה סיפור מסע וזה הופך אותו למתאים לכל טיול.
הספר לא חף מבעיות:
חלקו הראשון מוצף בשמות צדיקים ועלילות חצר שלרגע נראה שאתה נמצא בסדר פסח ורבי כזה וכזה היה אומר לרבי כזה וכזה. אבל כאשר מתרומם הערפל ( בערך אחרי 100 עמודים ) הספר פתאום תופס אותך ( מתרגש עליך בשפתו ).
לגיבור הראשי יש מספר פנים . לעיתים הוא עילוי בתורה – איש חכם שמבין את הקדמה ובעל ידע רב במורשתו . לעיתים הוא ילד קטן – אדם קטנוני ולעיתים הוא אדם שהולך לפי דחפיו גם אם הם נוגדי אמונתו. זה נכון שלאדם יכולות להיות פנים שונות והגיבור ושאר הדמויות אף דנות בפניו השונות אבל איכשהו פנים אלו לא מתחברות בצורה אמינה לדמות אחת. רוצה לומר , הסופר לא שכנע אותי בצורה מלאה במורכבות הדמות והתפרים בצידיה רופפים. ואם בדמויות עסקינן אזי דמותה של סלנה מעצבנת מאוד.
אם כל זאת נהניתי מאוד מהספר. נחשפתי לעולם טיבט והרגשתי שאני ממש מטייל שם.
זהו ספרו הראשון של חיים באר שאני קורא ואני מתכוון לקרוא אותו בעתיד- במיוחד לאחר שחבר אמר שספריו הקודמים עוד יותר טובים.
שתי נקודות לסיכום :
בנקודה מסוימת חושף הסופר שהבסיס לסיפור בא מספרו של מרטין בובר – מלחמת גוג ומגוג – אני אוהב שפר אחד מדליק אצלי רצון לקרוא אחר . הוסף לרשימה.
העטיפה. שאפו שאפו שאפו. העטיפה היא זאת שקראה לי לקנות את הספר מבלי לדעת ממש על מה הספר.

תמיד לפני טיול יש התלבטות איזה ספר לקחת.
מצד אחד לא מותח מדי – כזה שאפשר לשים בצד כאשר נדרש.
מצד שני לא משמים שהרי אני עלול למצוא עצמי ליד אגם באמצע שום מקום ורק הספר מפריד ביני לבין השקט הזה.
שלא ידרוש ריכוז רב מדי . זה בכל זאת טיול.
בעדיפות קומפקטי,בעדיפות שיחזיק לכל הטיול ( תמיד יש BACKUP) ואם אפשר שיהיה לו איזו שהיא זיקה לטיול.
לטיול האחרון שלי לא יכולתי לבחור ספר מתאים יותר. הוא נכנס בכיס המכנס ונגמר ביום האחרון. הוא משך לחזור אליו אבל בעדינות מסקרנת והוא כולו מלא באווירה של חופש. בנוסף כיוון שרוב הטיול היה באלפים הייתה התאמה להרי טיבט לקור ולשלגים . כאשר הם התנשפו בעליה או ישבו על שפת אגם הייתי שם איתם.
מעל הכל זה סיפור מסע וזה הופך אותו למתאים לכל טיול.
הספר לא חף מבעיות:
חלקו הראשון מוצף בשמות צדיקים ועלילות חצר שלרגע נראה שאתה נמצא בסדר פסח ורבי כזה וכזה היה אומר לרבי כזה וכזה. אבל כאשר מתרומם הערפל ( בערך אחרי 100 עמודים ) הספר פתאום תופס אותך ( מתרגש עליך בשפתו ).
לגיבור הראשי יש מספר פנים . לעיתים הוא עילוי בתורה – איש חכם שמבין את הקדמה ובעל ידע רב במורשתו . לעיתים הוא ילד קטן – אדם קטנוני ולעיתים הוא אדם שהולך לפי דחפיו גם אם הם נוגדי אמונתו. זה נכון שלאדם יכולות להיות פנים שונות והגיבור ושאר הדמויות אף דנות בפניו השונות אבל איכשהו פנים אלו לא מתחברות בצורה אמינה לדמות אחת. רוצה לומר , הסופר לא שכנע אותי בצורה מלאה במורכבות הדמות והתפרים בצידיה רופפים. ואם בדמויות עסקינן אזי דמותה של סלנה מעצבנת מאוד.
אם כל זאת נהניתי מאוד מהספר. נחשפתי לעולם טיבט והרגשתי שאני ממש מטייל שם.
זהו ספרו הראשון של חיים באר שאני קורא ואני מתכוון לקרוא אותו בעתיד- במיוחד לאחר שחבר אמר שספריו הקודמים עוד יותר טובים.
שתי נקודות לסיכום :
בנקודה מסוימת חושף הסופר שהבסיס לסיפור בא מספרו של מרטין בובר – מלחמת גוג ומגוג – אני אוהב שפר אחד מדליק אצלי רצון לקרוא אחר . הוסף לרשימה.
העטיפה. שאפו שאפו שאפו. העטיפה היא זאת שקראה לי לקנות את הספר מבלי לדעת ממש על מה הספר.