ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 22 באוגוסט, 2013
ע"י מתלמד
ע"י מתלמד
****
ביוגרפיה של סופרים, היא תמיד ז'אנר שכמעט אין לו מבקשים. הרכלנים המקצועניים מעדיפים לנצל את כישורי המעקב וחוויית הריור לאיד, לכוכבים שהכישרון שלהם הוא מטבוליזם פעיל וחלוקת מולקולות מאוזנת. חובבי הספרות והדעת, מעדיפים כבר את הדבר בעצמו, את הספר ולא את הסופר. מי שנשאר, זאת קבוצה מצומצמת של רכלנים לשעבר, או של סופרים לעתיד.
אם תרצו דוגמה טובה של אחד כזה, יש לי - חיים באר. האיש שכתב את קובץ הרכילות 'גם אהבתם גם שנאתם' האיש שהרחיק לכת ויצא ל'מסעותיי בעקבות ספרים'. בקיצור, האיש שלימד אותי, שכאשר רוצים להבין סיפור, צריכים להכיר את המספר.
לאחר שגמעתי את סיפורי הסופרים של באר, נטלתי לידי את הרומן 'אל מקום שהרוח הולך', אלא שכדרכי, לפני הקריאה, ירדתי לבדוק את הביקורות של חברינו המלומדים. אם לסכם, הרבה בלבול ותחושה של חוסר הבנה. בצדק.
אלא שכאמור, כבר לימדנו באר, שכשנרצה להבין, עלינו לערוך היכרות קצרה עם המסביר.
בעידן ויקיפדיה הכול הרבה יותר פשוט. לחיצה אחת תגלה שבאר, הוא בעצם רכלובסקי, והחינוך דינקותא, ממש תורני. מי שהתאמץ עוד קצת וקרא מעט בכתביו גם יודע שבאותן שנים היה באר שומע בשקיקה ילדית סיפורי חסידים מהמו"ס החרדי ר' אברהם רובינשטיין הירושלמי. אם להיות חיים באר בגרוש, את ההסבר אנחנו צריכים לחפש אי שם במקום שרוחו של הנער חיים רכלובסקי היתה הולכת.
כשרק התחלתי לקרוא את הספר, הבנתי עד כמה צדקתי באבחנתי, לפחות במקרה הזה. היצירה של חיים, פשוט מפעימה, בידע, בתחקיר, ובתועפות החומר שהאיש הזה אוצר במוחו. אלא שכאן בדיוק הבעיה, באר חקר את הסיפורים ושכח לחקור את המספרים.
מסתבר, למרבה האבסורד, שהתמונה האידאליסטית של האדמו"ר, כפי שהיא מצויה בתודעת של שומע-לקחי-ליפא-שוואגער, או של קורא-ספרות-חסידים-קדומה, ממש לא קשורה לתמונה ריאלית של אדמו"ר חי ובועט במציאות. סיפורי קפיצות-דרך ושידוד-מערכות, לא ממש מצטלמות טוב בסרט, ולא ממש מתאהבות ביפת תואר אמריקאית.
וכאן בעצם היתה החוויה שלי - ואל תנסו ללכת בעקבותיי ולחקור את הביוגרפיה שלי... - במהלך כל הקריאה. היטלטלתי בין הנאה מדיוק ראליסטי ומאבחון צולף, לבין ריחוף לעולם עתיק עתיר בסמלים וכינויים. לרגע מתגלה לי סופר חד ומעמיק, ולרגעיים מתכסה העיתונאי ומתגלה סופר בדיון שנוסק לו אל הר טיבטי וקצת מאבד נשימה.
ניואנסים חסידיים עמוקים, של יחסי אדמו"ר - נדיב-חצר, מוכרות לו להפליא, כך גם יחסי אדמו"ר - אדמו"רית, ובכלל יחסי הכוחות בעולם החרדי הפנימי, כמו הבדלי המנטליות בין חסידי ארץ הקודש לאלו מחו"ל שדוברים אנגלית וראו מגזין או שנים בחייהם. על האמונה האדירה, שלרגע לא נסתרת, ואל הנטייה לאפל ולמיסטי. הכל כמעט מדויק.
אלא שאז, מתחיל הסופר לעשות שימוש ברוב הידע שלו, מבלי לדעת שזהו ידע שבתוכו יכולה חצר חסידית שלמה לשחות ואף לטבוע. כמעט שאין בנמצא אדמו"ר בזמנינו, שכל כך הרבה סיפורים מבית חסידות לובלין שגורים על לשונו, כמו אלו ששוצפים מעטו של חיים, ודאי שלא הרצון וההעזה לעשות בהם שימוש. אצל חסידים, סיפור על רבי ממאה קודמת, הוא כזה שאפשר לראותו בלבד ואין להשתמש בו. כי הרי אין אנחנו מגיעים לקרסולי קרסוליו.
אם לסכם את ההמלצה, הספר עלול להיות חווייתי מאוד, בעיקר למי שיש בו קצת נגיעה למקומות הללו של חסידות, ובעיקר חסידות פולנית - שזה לא בדיוק ברסלב וחב"ד המוכרות. הוא גם עלול לסקרן את מי שאוהב מופע מטופש של אדמו"ר מתערטל.
אישית, כשסיימתי את הספר, לאחר שניערתי ממנו את כל הפנטזיות, חשתי שאני מבין עוד משהו שלא הבנתי על חוכמתה ומורכבותה של החסידות, ועל מה שהיא נותנת לנפש.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
משה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אסביר שוב בתקווה שדבריי יובנו כהלכה.
לטענתך ולטענת dushka (בעלת הנגיעות החסידיות גם כן) - הסיפור מופרך בעליל, ואי אפשר להאמין לאף מילה בסיפור. טענתי היא שזה בדיוק העניין. כי אם היה כותב עוד ספר על אדמו"ר חסידי, היית יוצא עם עוד סיפור חסידי נחמד ופולקלורי משמים. מטרתו (לעניות דעתי לפחות) הייתה לשלב בין הניואנסים החסידיים לבין סיפור (מופרך, בוודאי שמופרך) שונה ויוצא דופן על אדמו"ר שלא הרי אדמו"ריותו כהרי פנימיותו. |
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בקורת מענגת ומאירת עיניים.
|
|
|
מתלמד
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
חברים, הרבה עבודה, ועכשיו גם דיון
א. לרץ, כלל ראשון או עשירי בספרות, הוא שהסיפור צריך להיות אמין יותר מן המציאות. גם כשמביאים חסיד לנופים לא צפויים, הוא עדיין נותר חסיד והוא צריך להגיב כמו חסיד. אצל באר הידע החסידי מתערבב עם הידע הטיבטי. האדמו"ר, עובר למעשה רגרסיה לסיפור קדמון שאפילו אצל אדמו"רים ליגה א' הוא לא חל, אלא אצל מקובלים מעשיים ממחוזות וממאות אחרות לגמרי. בקיצור, לא כל הכלאה יכולה להיעשות טוב. ב. לבעלת הנגיעות החסידיות בעבר - אני כבר מתחיל לחשוש עוד כמה חסידים יצאו כאן מהארון הקודש במהלך הדין הזה... - בשורותיים היטבת להסביר את הקונפליקט. חיים באר זלל פולקלור חסידי/טיביתי בכפות גדושות, וזו התוצאה. זה בדיוק מה שניסיתי להסביר, ללא הצלחה כנראה. ג. לעולם-נפלא-נורא, לו פעם חשת בעיטת אדמו"ר חי, היית מבין שזה לא ממש דימוי, ודאי לא משעשע. ד. למשה - עוד נגוע חסידי... - אני חושש שלא רק את עומק כוונת התמה של באר לא הבנתי, אלא גם את פשטות הערתך. הסבר שוב מה טענתך? ה. לכולכם: ממש תודה על המשוב וההתעניינות. |
|
|
רץ
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
כתוב נפלא - ואני חשבתי שדווקא כחו של הסיפור הוא בחיבור שבין מזרח למערב - דווקא בהבאת החסיד לנופים הכול כך לא צפויים .
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בתור מי שיש לה בעברה נגיעונת חסידית
נהניתי מהידע הרב של באר וכמובן מן השפה העשירה אבל, וזה אבל גדול, לסיפור עצמו לא האמנתי לרגע ולכן הספר הזה קצת מפוספס בעיני. הוא היה יכול לתאר מאבק פנימי עצום ובמקום זה סיפר סיפור מופרך מקושט היטב. בחלק מהמקומות הרגשתי שמאכילים אותי פולקלור חסידי/ טיבטי בכפית.
הביקורת, לעומת זאת, מצוינת וכמעט עשתה לי חשק לעיין בספר שוב, בעיניים שיפוטיות פחות. |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מצויינת.
"אדמו"ר חי ובועט" זה דימוי משעשע...-:)
|
|
|
משה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת על ספר שלא מעט אנשים לא הצליחו להבין את דקויותיו.
כאחד שיש לו "נגיעה" מהעבר של אותם מקומות חסידיים אני יכול לציין שנהניתי מאוד - בעיקר מהתחקיר המעמיק. והרשה לי לחלוק עליך בנוגע לריאליסטיות של העלילה. אני לא חושב שהוא התיימר לייצג בסיפורו את "האדמו"ר" כפי שהוא נתפס בעיני רוב האנשים, וכפי שהם עצמם מתנהגים ונוהגים לרוב, ולכן הוא לקח את הסיפור לכיוון מופרך בעליל. |
|
|
מתלמד
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
שחף - תודה על המחמאה - העונג כולו שלי.
|
|
|
מתלמד
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי
כבר למדונו שקנאת סופרים מרבה חוכמה. גם לי יש קנאה, והרבה, היא מתועלת בדיוק למקומות הללו.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
איך שאתה כותב. ירוקה מקנאה, צהובה, לא חשוב איזה צבע, אבל מקנאה.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
הביקורת שלך היא חוויה בפני עצמה...
תודה!
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
