קראתי כמה מספריו ואהבתי.

פואנטה ונדל, תודה רבה על הערותיכם, אלמד מכך.

מצרפת את הסיכומון שלי למניין (החסר) של התשבוחות:
============================
המשפט האחרון של יוני ליבנה בכתבה על הספר הזה ב- ynet קולע בול לרוח הספר: "מי שמסוגל לגעת בכאב העמוק ביותר שלו באופן מבדר, חשוף ולא בכייני זוכה באמון מלא מצד הקהל באולם - גם אם באולם יושב קורא אחד, שבעצמו אולי שקוע בחול." האנטי-גיבור של צימר מתחיל את עמודיו הראשונים כגיבור: אב שכול לבן שספק נהרג בתאונת דרכים ספק התאבד, אב דואג לבת שמחפשת לעצמה זהות פנויה, בעל של פסיכולוגית קלינית מזדקנת, מוזיקולוג שניהנה (לכאורה) ממה שהוא עושה לפרנסתו. אט-אט קופת השרצים נפתחת, כמו שקורה במיליון ספרים אחרים, אבל הכתיבה לופתת, האומללות מחלחלת טיפין-טיפין לעומק, תהליך ההתפוררות הרגשית והפיזית מתואר במשפטים קצרים וחדים, וגם אם נדמה שקראתי סיפורים דומים למכביר, יש כאן ייחודיות מפתיעה, ואפילו לא מתעורר שמץ של רתיעה מגבר מזדקן בעל דמיון מיני בלתי מרוסן – חרב פיפיות שמנחמת בתחילה אבל מתרסקת על ראשו והורסת את חייו בסוף. והסוף, גם אם ידוע מראש – כואב. למרות שהוא נראה מגוחך כמו אורי גוטמן עצמו: חרמן זקן ופתטי שחי חיים רגילים מינוס: שאב, קיווה, ודמיין במחשבותיו אבל איכזב, פגע והזניח במעשיו. גם כאן השיפוטיות המתבקשת לא מגיעה. הצער על הנפש האבודה שמנסה נואשות למצוא אחיזה, גדול יותר.

משה, הייתי מברכת אותך בברוך הבא למועדון אבל, כמו שכבר נאמר,
אם אתה מצנזר, ועוד את הזיונים של צימר - אתה עדיין לא שם אז חצי קלאץ'.

נראה לי מוזר נקרא לזה... שאתה מצטט קטע מתוך ספר שאתה חושב שהוא מעולה, ובתוך הקטע אתה בוחר לא לכתוב את כל המ..ה שהסופר בעצמו כתב. זה לא נכתב בשימוש פוגעני, המילים האלה נבחרו כי הסופר חשב שהן צריכות להיות שם. אז לדעתי זה גם לא מכבד את הסופר, ובכלל, להביא קטע מתוך ספר ולהשמיט ממנו אותיות. לא נראה לי סביר שבספר לא מופיעה המילה בשלמותה.
ואם זה נעשה כדי לא לחשוף את משתמשי האתר העדינים למילים שכאלה, אז נעשה כאן עוול כפול לדעתי, מי שחושב שמילים שנכתבות בספרים מסוימים עלולות להזיק לו, מוזמן להימנע.
אם היוצר בחר במילים 'אונן' ו'זיין' אז או שתצטט אותם כפי שהן נכתבו בספר. או שתבחר ציטוט אחר מתוך הספר.
אבל זאת רק דעתי המ...נת.
יופי של סקירה.