“יובל ירח, הסופר, יליד 1971 מתאר בגוף ראשון שני ושלישי, כל הגופים הדקדוקיים הינם משמשים את סבתו מניה בספר, את קורותיה מיום הולדתה 1916 ועד 1972. הספר מתמקד באירועים משנת 1932 עלית הנאצים ועד 1949 עליתה למדינת ישראל. ב"דבר המחבר" בתחילת הספר מתוודא הסופר כי האירועים של סבתו לא סופרו לו על ידי סבתו כיוון ששתקה, אלא הספר כתוב תוך לימוד התקופה ושמיעת עדיויותיהם של ניצולים אחרים. בעבר קראתי ספר מסעיר”

“זהו אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. שלושה שבועות הספר הזה מלווה אותי ולא נותר אלא להתפעם מהאהבה שבה הוא נכתב. אהבת נכד לסבתו, לסיפור חייה שעליו לא ידע דבר ושאותו לא גללה בפניו אף פעם, אהבה לפרטים הקטנים, לחקר האמת, למהות הרגש, לסיפור. על 560 עמודים, צפופים, הכתובים כיומן פורס יובל ירח בספר הבכורה שלו את אחד מספרי השואה החזקים שיצא לי לקרוא. קשה שלא להתפעם מהחלטה של סופר שזהו ספרו ה”

“אף על פי כל הספרים שבעולם שקיימים בכל השפות ונקראים בשקיקה. אני מת על ספרות צרפתית איטלקית. מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהב ספרות יפנית. הספרים שמעוררים בי את תשוקה והרצון לגמוא מהם יותר מהכול הם ספרים ישראלים משובחים . בדומה צלילים שאני יכול לנבור בהם שעות ולחפש את התנועה שתפתח את ליבי תנו לי לבסוף שיר של אריק אנשטיין או קטע טוב של יוני רכטר ואני נמס. ספרות ישראלית עבורי היא אבן יסוד בהיותי קור”

“ספר מצמית. מרגש. סוחף, מותח, אנושי, אמיתי. ספר על מניה מקרקוב או בעצם סאגה מרתקת על משפחה יהודיה וקורותיה משלהי מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו. יובל ירח רקח כאן תערובת מרתקת של סיפור אישי (חלקו בדיוני וחלקו אמיתי) של סבתו שאותו לא שמע ממנה מעולם. לא ניתן להניח את הספר מהיד ולאורך כל חול המועד הספר ליווה אותי. זהו הספר הראשון בו נתקלתי על תקופת השואה ואחריה, שמכניס את הקורא ממש לחיי היום”

“יובל ירח, הסופר, יליד 1971 מתאר בגוף ראשון שני ושלישי, כל הגופים הדקדוקיים הינם משמשים את סבתו מניה בספר, את קורותיה מיום הולדתה 1916 ועד 1972. הספר מתמקד באירועים משנת 1932 עלית הנאצים ועד 1949 עליתה למדינת ישראל. ב"דבר המחבר" בתחילת הספר מתוודא הסופר כי האירועים של סבתו לא סופרו לו על ידי סבתו כיוון ששתקה, אלא הספר כתוב תוך לימוד התקופה ושמיעת עדיויותיהם של ניצולים אחרים. בעבר קראתי ספר מסעיר”

“זהו אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. שלושה שבועות הספר הזה מלווה אותי ולא נותר אלא להתפעם מהאהבה שבה הוא נכתב. אהבת נכד לסבתו, לסיפור חייה שעליו לא ידע דבר ושאותו לא גללה בפניו אף פעם, אהבה לפרטים הקטנים, לחקר האמת, למהות הרגש, לסיפור. על 560 עמודים, צפופים, הכתובים כיומן פורס יובל ירח בספר הבכורה שלו את אחד מספרי השואה החזקים שיצא לי לקרוא. קשה שלא להתפעם מהחלטה של סופר שזהו ספרו ה”

“אף על פי כל הספרים שבעולם שקיימים בכל השפות ונקראים בשקיקה. אני מת על ספרות צרפתית איטלקית. מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהב ספרות יפנית. הספרים שמעוררים בי את תשוקה והרצון לגמוא מהם יותר מהכול הם ספרים ישראלים משובחים . בדומה צלילים שאני יכול לנבור בהם שעות ולחפש את התנועה שתפתח את ליבי תנו לי לבסוף שיר של אריק אנשטיין או קטע טוב של יוני רכטר ואני נמס. ספרות ישראלית עבורי היא אבן יסוד בהיותי קור”

“ספר מצמית. מרגש. סוחף, מותח, אנושי, אמיתי. ספר על מניה מקרקוב או בעצם סאגה מרתקת על משפחה יהודיה וקורותיה משלהי מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו. יובל ירח רקח כאן תערובת מרתקת של סיפור אישי (חלקו בדיוני וחלקו אמיתי) של סבתו שאותו לא שמע ממנה מעולם. לא ניתן להניח את הספר מהיד ולאורך כל חול המועד הספר ליווה אותי. זהו הספר הראשון בו נתקלתי על תקופת השואה ואחריה, שמכניס את הקורא ממש לחיי היום”