ביקורת ספרותית על השתיקות מאת יובל ירח
ספר מעולה

---

יובל ירח, הסופר, יליד 1971 מתאר בגוף ראשון שני ושלישי, כל הגופים הדקדוקיים הינם משמשים את סבתו מניה בספר, את קורותיה מיום הולדתה 1916 ועד 1972. הספר מתמקד באירועים משנת 1932 עלית הנאצים ועד 1949 עליתה למדינת ישראל. ב"דבר המחבר" בתחילת הספר מתוודא הסופר כי האירועים של סבתו לא סופרו לו על ידי סבתו כיוון ששתקה, אלא הספר כתוב תוך לימוד התקופה ושמיעת עדיויותיהם של ניצולים אחרים.
בעבר קראתי ספר מסעיר "נוטות החסד" אשר סופרו ג'ונתן ליטל יליד שנת 67, אף הוא לא חווה את התקופה, מנסה להעביר את סיפורו בגוף ראשון תוך ניסיון להיות צמוד ביותר לאירועים ההיסטוריים, העובדות, הפרטים והאמת הספציפית ההיסטורית של הסיפור, מלבד כתיבת הסיפור בגוף ראשון.
מניה, סבתו של יובל ירח, עברה את תקופת השואה החל מחיים בעיר קרקוב אשר בפולין, עיר שמספר היהודים בה רב, מהרחוב בו גרה עברה לגיטו ובתוך הגיטו עברה מקומות מגורים עקב צמצום האוכלסיה היהודית בגיטו על ידי אקציות וצמצום שטח המחייה המוקצה לגיטו. לאחר מכן הועברה למחנה עבודה בסמוך לקרקוב וממנו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. מאושוויץ הוסעה ברכבת לשמש ככח עבודה במפעל בגרמניה. לאחר שהות לא ארוכה במפעל בגרמניה הוצעדה עם יהודים אחרים עד להיעלמותם של חיילי הצבא הנאצי באחד הלילות.
הספר אינו מתאר סיפור מיוחד של השרדות והינצלות באופן פלאי, ובזה גדולותו, אלא כח רצון לחיות שמתבטא בעמידה בתנאי הנאצים ככח עבודה מועיל לאורך כל התקופה. הספר מתאר בחדות על פני עשרות עמודים את עוצמת הרעב הפיזי.
הספר אינו מחולק לפרקים, חלקו האחרון של הספר, כרבע מהספר, הינו מאותו יום בו נעלמו הכח הצבאי הנאצי ומניה ויהודים אחרים איתה ניצלו על ידי כח צבאי אמריקאי. חלק זה הינו לדעתי המיוחד בספר מכיוון שתרם לי נקודת ראות נוספת לתקופה של ניצולים מיד לאחר השחרור והתמודדות עם "איך ממשיכים מכאן הלאה?" ולא מידע על השואה והמלחמה – מעניין מאוד.
להלן פסקה יחידה מהספר בו הסופר כותב בגוף ראשון שלו ולא גוף ראשון של סבתו, בסוגריים תוספות שלי:
"ומה באמת היא חשבה אז (מניה) כשהיו יחד (בעלה הנמצא במחנה אחר ולא שרד)? מה חשבה מתחת למחשבות? האם מקס (בעלה) עודנו שם, משקיף? האם הוא הולך ונעלם ממנה עם השנים? ועד כמה למדה שוב לאהוב? להתענג? להרגיש את המגע? האם זכר הרעב והאכזריות האנושית היה בא אל מה שבינה ובין מוניק (בן הזוג לאחר המלחמה) אל האינטימיות? תמיד-תמיד? או שהיה אפשר להם להישכח לרגע? עד כמה היה אפשר לאהוב אחרי המחנות? לגעת באמת בגוף אנושי אחר, בנפש אחרת, אחרי שכבר ידעת את מדמנת הגזע האנושי? זה אני (הסופר יובל ירח) ששואל. אני, הנכד. אני רוצה לדעת."
בספר קיימים רבדים ספרותיים נוספים.
התרשמתי מאוד מהפרויקט של יובל ירח לחקר קורות סבתו, מתוך רצון הנחלת סיפור ההסיטורי מדויק של המקומות והתקופה. מומלץ למתעניינים בתקופה.

» ביקורות נוספות של moshef
» ביקורות נוספות על השתיקות