“הספר הינו על תהליך העובר על משפחה המאבדת את אחדותה לאחר יותר מעשרים שנים יחד. תוכן הספר הינו קשה לקריאה, פסימי ומפחיד עד כמה מציאותי. הספר אינו ספר מתח ואין תהפוכות רבות אולם כתוב באופן מרתק, אמין וכנה, קיימת הרגשה שמחשבות ורגשות הדמויות מנותחות בדייקנות כבסכין חדה של מנתח ובשפה עברית עשירה.
זהו ספרו השביעי של שמעון צימר והראשון שקראתי, אקרא ספרים נוספים שלו. מפליא אותי שלספר ולספרים נוספים של הסופר שמעון צימר אין תשבוחות כאן, כדאי שנגלה את יצירתו הספרותית.
להלן תמצית חיי הדמות הראשית בשפתו:
"החיים נראו כמו חלום רע. כמה מהר עברו השנים. עד לא מזמן הוא היה ילד, מפונק טיפש ויהיר. הוא רדה בהוריו. מה שלא קיבל בטוב השיג בתככנות ובסחטנות. אחר כך בגר. עזב את הבית. למד באוניברסיטה. כתב מוזיקה וניגן. א..ן בלי סוף. ז..ן פה ושם. ואז, יום אחד, התחתן איתה. למה דווקא איתה? נולדו לו שני ילדים, הוא אהב אותם כמו שלא אהב אף אחד קודם לכן, והם בתמורה רדו בו כמו שרדה בהוריו. ....."
קראו ותהנו.”