ביקורת ספרותית על מנצחת - ספריה לעם #801 מאת ישי שריד
ספר לא משהו

---

זה עובד!
לא, לא הספר, ועל זה אכתוב מייד. אבל אני חושב שפתרתי את בעיית ההספלרה. כלומר איך לכתוב ביקורת מפורטת ומנומקת בלי לפרט ולנמק. ממש תרתי דסתרי.
כזכור, אני מתחבט בבעיה הזאת מאז שהתחלתי לפזר כאן את מרכולתי הדלה.
מה לא ניסיתי :
לכתוב לא לעניין - פטנט לא רע שעבד עד שעלה קול רטינה מהקוראים שקיוו לביקורת קונקרטית וקיבלו את קיצור תולדות הספרייה שבביתי.
לקרוא שלושים עמודים ולכתוב ביקורת בטרם אוכל להסגיר פרטים בהיסח הדעת תוך אי הימנעות מלקיחת סיכון לא בלתי זניח שאין לי מושג על מה אני מדבר.
לקרוא רק עמודים בלתי זוגיים או לכתוב ביקורת בשפת הסימנים.
כלום לא עזר ועכשיו באה לי ההארה.
אני אכתוב כאן את השמצותיי הפרועות, ואת הספוילרים התומכים בהשמצות אכתוב בתור תגובה לביקורת שלי. בכך ארוויח שלוש פעמים, גם לא הספלרתי בגוף הביקורת, גם הוספתי לביקורת שלי תגובה של מעריץ אלמוני וגם הצלחתי להוכיח שבכל אופן קראתי לפחות חלק כלשהוא מהספר.
יש לי רומן בעייתי עם ישי שריד. מאוד אהבתי את שני הספרים הראשונים שלו, לימסול וגן נעמי. כל כך אהבתי, שמייד קראתי גם את השלישי, כלומר את השלישי.
זו הייתה נפילה. יש רומנים אפוקליפטיים טובים בעברית. אולי הטוב ביותר לדעתי הוא הדרך לעין חרוד של עמוס קינן. השלישי הוא ספר די משעמם. לא מספיק לכתוב על דיסטופיה. צריך שיהיה ביעותי לילה לקורא, לפחות ביום הראשון לאחר סיום הקריאה.
ולכן כשיצא ספרו הרביעי של שריד הייתי מסויג וזהיר ופקפקתי אם לקרוא אותו. קראתי לא מעט ספרים נהדרים על ההשפעה של מלחמת העולם השנייה בכלל ושל השואה בפרט על האיש הבודד. ספרים שבאו בעקבות הספרים הנהדרים לא פחות על הצד ההיסטורי והאפי של התקופה.
לא הרגשתי צורך מיוחד לקרוא עוד ספר על הנושא, וכך התלבטתי עד ששמעתי שמשרד החינוך המליץ על מפלצת הזיכרון לרשימת הקריאה לתיכון והפור נפל. אני סומך בעיניים עצומות על משרד החינוך וכשהוא מתנער ממשהו אני רץ לקרוא אותו ולהיפך. מאז שאני נוקט במדיניות הזאת עוד לא התאכזבתי מהמלצות המשרד.
אחרי שפסחתי על המפלצת הספר החמישי מנצחת כבר נשמע מעניין. אהבתי את תקציר העלילה המבטיח שילובים מעניינים עם אקטואליה ישראלית, כמו בלימסול ובגן נעמי, ובתור דובדבן שריד בהחלט יודע לכתוב באופן קולח, רהוט ומענג.
אבל לצערי זה כל מה שטוב בספר - הוא מעולה לטיסת הלוך ושוב בין הסלון לחדר השינה. אפשר לשקוע בו בתענוג ולשכוח מהפגנות, התקהלויות, סגר ואבטלה.
מנצחת הוא ממתק טעים. הספר חולף במוח כמו מיץ תפוזים מרענן. טעמו מתוק ורק לחמוצים אכפת שהנעימי הזה מתפוגג דקה אחרי ששתינו לרוויה.
אני לא חושב ששריד יודע לכתוב מנקודת מבט של אישה. ראה ספוילר 1.
האמינות של הסיפור לא גבוהה. ראה ספוילר 2.
ובכלל יש בספר קטע מרתיח דם. ספוילר 3.
וספוילר אחד אני מוכרח בכל זאת לשתף אתכם, כי שם זה כבר באמת מוגזם.
בספר מתוארת סדרת שבי שבשיאה נשברת פרח טייס ומתחננת בדמעות שיתנו לה להדיח את עצמה וללכת הבייתה. בהמשך מתאר הסופר החרוץ כיצד הגיבורה שלנו, שהיא פסיכולוגית צבאית ומומחית לפסיכולוגיה של הרג, הופכת הרים וגבעות ואפילו משכנעת את פרח הטייס השבור שלנו לא לפרוש.
עד כאן זה די אמין, בערך, למיטב ידיעתי בשלבים מתקדמים של קורס הטייס באמת מנסים לשכנע את הפרחחים לא לפרוש (מותר לי לקצר כך את המושג פרחי-טייסים או שהרגתי כאן איזו פרה קדושה ואני צריך פסיכולוגית BA MA).
אין לי מושג איזה מבחנים עושים לנפילה בשבי, וזו זכותו המלאה של הסופר להמציא מה שהוא רוצה בנושא הזה, אבל אחרי שהפסיכולוגית כל כך נאבקת שהצעירה לא תדיח את עצמה הוא פשוט לא יכול לכתוב מפיה של הפסיכולוגית את המשפט הבא, ואני מצטט "הרי היא הייתה חופשיה לברוח, בכל רגע יכלה לוותר, איש לא עצר בעדה, בטח לא אני".
וסתם עוד הערה קטנה לסיום – אני ממש מתעב את הסלנג: דפק הופעה, דפק כניסה וכדומה ויש כמה סלנגים כאלה שכבר יצאו מהשפה בספר.
כאמור ספר טיסה מענג. משהו בין שני כוכבים לשלושה.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על מנצחת - ספריה לעם #801