את הספר "חיים שלמים" קראתי בעקבות המלצה כאן, וכמעט מתחשק לי להוסיף שלקח לי בערך חיים שלמים לאתר את הספרון הלא יומרני של רוברט זטהאלר, שבוודאי בשושן לא מחזיקים כמותו. כשסיימתי את הספר נזכרתי בסיפור של אהוד בנאי על נהג מונית שאסף אותו לאחת ההופעות אך לא עד הסוף היה סגור את מי הוא מסיע, וכך ליהג אודות הזמר אהוד בנאי ששר שיר שלם עם מילה אחת: "היום".
אז נכון. זטהאלר שר, או ליתר דיוק מספר, חיים שלמים. חייו של אנדריאס אגר, שהגיע כילד כנראה לא חוקי ועל כל פנים מביש, לכפר מבודד באחת הפסגות המושלגות בנוף אוסטרי מושלם וקפוא. למזלו היה צרור עם כסף קשור לצווארו, אך המעמד הנחות שלו ביחס לחברה סביבו ממשיך ומתקיים באופנים שונים לאורך כל חייו. גם כשישתחרר מעולו של אותו רחוק משפחה אלים ונצלני שהוכרח להתגורר אצלו כילד, יסחוב צליעה משונה, יכולת שכלית כנראה מוגבלת ויכולת וורבלית וודאי מוגבלת מאוד ואיזו חריגות חברתית שתשאיר אותו במעמד עד למתרחש ופחות גיבור פועל בהוויתו.
אגר אינו דמות להתאהב בה, לימס לתוכה ואף לא לחוש עמה יחס קרבה והזדהות. הסופר לא נכנס למקומות שהיו יכולים לגייס כל אחד.ת מאיתנו לעשות זאת, אולי אפילו נמנע מכך במכוון. הוא גורם לנו לחוש היטב את האנושיות שנושא אגר, להביט בו מעבר למומיו החיצוניים, ועדיין משמר איזה מרחק שמבהיר לנו שאם התמקמנו גם אנו באותו כפר נידח, לא היינו הופכים לידידי הנפש של אגר. אולי מנוד ראש ממרחק. תו לא.
אפילו אהבתו הגדולה של אגר מתוארת בקווים מאופקים עד מאוד. כאהבה שקוראת אך מבלי להבין כיצד קרתה, כמו שלא יבין אגר כל חייו כיצד אבדה. מוזרותו של אגר נסוכה באופן משכנע כל כך עד שגם אני נותרתי מנסה לפענח מה גורם לעובדת החדשה במסבאה לחייך אל אותו גבר מוזר ועקום מה שוודאי לא ניסה ליצור קשר מזמין. אולי בדיוק בשל כך. אנו יודעים מעט מאוד על מרי, אך אולי אותה צלקת בעורפה מרמזת גם היא על ילדות עקומה ומצלקת, דומה-שונה לאותו גבר שפגשה.
מצאתי את הספר נעים וכואב, אך לא מתאמץ להשאיר בי רושם בלתי נשכח. לא מבקש ממני לסיימו ולהתחילו מיד מחדש. אלא דווקא להניח לו, אולי כמו האנס קרניים, לתת לו להימלט מפניי, ולהוביל את שרידיו חזרה רק בעוד שנים, בתקופה בה אזדקק בדיוק למילים מאופקות אלו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
