ביקורת ספרותית על סיפור פשוט (2011) מאת ש"י עגנון
ספר טוב

---

הסיפור הזה רחוק מלהיות פשוט.
עפ״י עגנון שנהנה לעיתים להתל בקוראיו, נראה היה כי במעשייה הזאת העלילה תהיה נאה ומקוצרת להפליא; חסרת רמיזות, פלפולים וציטוטים. מכונסת, מאוגדת ועם לקח הגון בסופה.
נראה לכם?!? הבוצ׳אצ׳י עשה ככל יכולתו על מנת לסבך את הדמויות, לקומם את הקורא עליהן ולקנח בסוף סטייל תלמה ולואיז; מריר/מתוק שמשמעותו: סה לה ווי – אילו הם החיים.
הִרְשְׁל מאוהב בבלומה, עוזרת הבית העובדת בביתם, שאולי מראה סימנים של אחת מאוהבת אך בסיפור היא משמשת בעיקר כסמל ולא ממש מתפקדת כדמות עגולה.
שמה מעידה על עיסתה: בְּלוּמָה, סתומה ולא מובנת. הוריו, זוג חנוונים שיושבים טוב והמשגיחים בדבר, אינם מרוצים כלל ומשדכים אותו לבחורה לא רעה בשם מינה. היא באמת בסדר, העלמה; עושה ככל יכולתה לרצות ולאהוב, להשתדל למען בעלה העתידי. מתיאוריו של עגנון ניכר שאפילו יפה היא: קצת חיוורת, רזה וענוגה אך הגיבור המיוסר שלנו רוצה רק את הבלתי מושגת, האחת והיחידה המחוללת סערה בלבו. הוא זונח את חיי היומיום והוגה באהובתו יומם וליל, מאבד ממשקלו, מחיוניותו וכמעט מאבד את שפיות דעתו. אני קוראת ומתרגזת, מעיינת ורושפת: איך אתה לא רואה אילו דברים טובים עומדים לפניך?! מה? אתה ילד קטן?!! ואז אני קולטת שכל אחד חווה פעם אהבה בלתי אפשרית. שנראה כי בחרנו באהובנו לתמיד ופתאום בא איזה מוישל אחד ומטלטל את עולמנו: לא מי-יודע-מה יפה או מבריק, חכם באופן מיוחד או יוצא דופן. סתם אחד.
והווייתו ממלאת את לבנו חמאה ודבש ואנו הוגים בו או בה ללא הפסק וזורקים הצדה את כל הטוב שהשגנו, מתעלמים מהאנשים שבאמת רוצים בטובתנו ולעד יהיו נאמנים לנו.
חלקנו מחליטים ללכת כנגד כל הסיכויים ולהתאחד עם שאהבה נפשנו ואז או שהגענו לגן עדן שלמטה או שאכלנו אותה בגדול והרשו לי לגלות לכם שהאפשרות השנייה היא בדרך כלל זאת המזומנת לנו.
נזכרתי בסרט ״הגשרים של מחוז מדיסון״. הגיבורה צריכה לבחור האם להישאר עם בעלה ומשפחתה או לעזוב למען צלם שרמנטי, חתיך שגם בגיל 900 נראה מצוין (איסטווד, אלא מי?).
היא מחליטה מה שמחליטה והפקפוקים, ההרהורים והחרטות לא עוזבים אותה עד עצם מותה.
כולנו היינו שם, גם עגנון.
בעיקר, עגנון.
כמי שהחליטה להיות הקוראת המתמידה של הסופר ״הבלתי מושג״ קלטה מהר מאוד שהוא מלא כרימון בחרטות ומחשבות בלתי טהורות.
אם תביטו מבעד לכל הדימויים, הפסוקים והקישוטים בסיפוריו (ובהחלט לא חובה לדעת מה משמעותם – מייגע אש!) תחזו בתסכול, בתשוקה, ברצון העז לשתף אותנו בייסוריו.
בשטנות הקטנות שלו, בחולשות ובתחביביו.
לא מצאתי שום גאוניות בסיפור זה.
רק עצב, חמלה ואנושיות וזה כל מה שצריך עבור סיפור טוב.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על סיפור פשוט (2011)