תודה, עמיחי, על ההבהרה.

תודה על סקירה יפה עמיחי. זה בטח כואב אפילו יותר להביא את השואה דרך עיניהם של הילדים.

זה הגיוני, למרות שהאשימו אותה גם בשקרים והמצאות (לא מכחישי שואה, יהודים)
פרידמן זה שם המשפחה של בעלה. הם היו נשואים זמן קצר אבל היא העדיפה להשאיר את שם המשפחה שלו לצורך הסיפור היהודי המושלם.

וואו, העלילה מסתבכת.

באמת לא היה שום איזכור של אקט יהודי או איזשהו סימן אחר ליהדות.
מסופר שהמשפחה חגגה את חג המולד עם ארוחת חג, אך לא הלכה לכנסייה.
הנחתי שהם מתבוללים או שהאמא לא יהודיה.

מצאת משהו על השם פרידמן?

כנראה מתכונת.
תשמח לקרוא את דברי המורה שגילתה את הספר הזה בגיל 39 בעקבות המבחן הזה:
https://www.goodreads.com/review/show/2377458482

(קישור למבחן: https://did.li/6BmCN)

הסתקרנתי לגבי קורותיה, לא יודעת עד כמה זה משנה, אבל הייתה דרמה גדולה ב- 2005 כשנחשפה העובדה שהיא לא יהודייה. אביה קטולי והוא היה במחתרת הולנדית, אין לה שורשים יהודיים. החשיפה פגעה בקריירה שלה אנושות והיא לא כתבה כמעט מאז.

פואנטה, תודה רבה על ההשקעה.
זה היה בבחינת בגרות?

נעמי, אם תצליחי למצוא אותו - שווה קריאה.

בת-יה,
אני מבקש להבהיר משהו בעקבות הדברים שלך.
קראתי לספר "מופלא" כי הוא מיטיב להמחיש את המצב התודעתי שבין הבנה לחוסר הבנה של מה שההורים מספרים, שמאפיין ילדים בגיל מסוים.
כל סיטואציה או אמירה "מצחיקה" בספר אתה קורא עם דמעות בעיניים.

פתיחה מצוינת.
פואטנה - תודה. זה קטע ממש מעולה, בטח ביחס לאורכו.

תודה, עמיחי. הספר נשמע מעניין מאוד, אלא שכל חברי לילדות היו להורים ניצולי שואה.
בוגרי אושוויץ, ברגן -בלזן, פרטיזנים, ההולכים ממסתור למסתור, וגם בורחים לסין וליפן. וביניהם "מטופלות" של מנגלה, יהודיה שקצין נאצי התאהב בה, וכדי שיוכל לשמור עליה הפך אותה לזונה ועוד.
והילדים, וגם אני, הבנו הכל. לא היינו צריכים לבנות לנו תסריטים. אז אולי הילדים ההולנדים תמימים מאוד, ואולי תסריטים מתקיימים כשיש רק אינפורמציה חלקית. אבל יכולה להעיד, ששום דבר מקסים או מופלא לא התקיים אצל ילדי הדור השני. רק עצב, כעס וזעם על כל מה שקרה.
ובמחשבה שניה לא מתחשק לי לקרוא ספר מופלא שכזה על השואה, איכשהו בטוחה שהוא רק יעצבן אותי.

מעניין. מצאתי סיפור אחד במבחן לספרות משנת 2017. מניחה את זה כאן:

הסיפור שלפניך לקוח מקובץ סיפורים המסופרים מנקודת התצפית של ילדה שאביה הוא ניצול מחנה ריכוז.
נחמד / קרל פרידמן
מקס שותה מים משלולית. הוא שרוע בבוץ ומוצץ מים חומים בקשית. "איזה טעם יש לזה?" אנחנו שואלים בקוצר - רוח. אבל הוא עוצם עיניים ביהירות וממשיך לשתות. "פויה!" אימא שלי קוראת מרחוק, "אתה תהיה חולה!" והיא אומרת לנו להיכנס הביתה גם לי ולסימון, עוד לפני שהגיע בכלל התור שלנו לטעום.
בערב מקס אומר שיש לו בחילה. הוא מחזיק את הבטן ונאנח: "בלעתי תולעים. אני מרגיש אותן, הן זוחלות לי בִ פנים! מזה ששותים מים משלולית לא מקבלים מחנה, לא מקבלים מזה שמשחקים בחוץ בלי מעיל, או שלא רוחצים ידיים במים. אני לא יודעת ממה יש לאבא שלי מחנה, ולמה. אני חושבת שזה בגלל שהוא שונה מרוב האנשים שאני מכירה. ובגלל שהוא שונה, גם אימא שלי שונה. ובגלל ששניהם שונים, גם מקס וסימון ואני שונים מילדים רגילים. בבית לא מרגישים את זה, אבל בבית הספר כן."
המורה רוכנת מעל לציור שלי וצוחקת: "איש עף!" "הוא לא עף", אני מסבירה לה, "הוא תלוי. תראי, הוא מת , הלשון שלו כחולה. והאסירים האלה קיבלו עונש להסתכל עליו. גם אבא שלי עומד כאן, הנה הוא, זה עם האוזניים הגדולות" "יפה", אומרת המורה. "בכלל לא יפה, אני אומרת, הם רעבים ועכשיו הם יצטרכו לחכות המון זמן למרק". אבל היא המשיכה בינתיים לשולחן הבא.
"שני גמדים על פטרייה!" היא קוראת ומוחאת כפיים, "זה באמת נחמד" אני מקשקשת קווים גסים על הציור שלי והופכת את הדף בפנים כעוסות. מה כל כך נחמד בזוג גמדים? אחר כך גם אני מציירת גמדים, ויותר משניים: חמישה בשלג ואחד למעלה, במגדל השמירה.

כרמליטה וסוריקטה, תודה לכן. לא תצטערו :)

פרפ"צ, לשאלתך - הספר הוא אוסף אנקדוטות מן הזיכרון של המחברת מילדותה.

תודה, עמיחי. גם אני אחפש אותו.

תודה עמיחי. לא הכרתי. אחפש.
הזדמנות להמליץ לך על עוד ספר טוב אך נידח: "בלגן / מיקולאי גרינברג (הוצ' כרמל). קובץ סיפורים קצרצרים על הקיום היהודי בפולין אחרי השואה. הדוגמאות שהבאת הזכירו לי סיפורים מהספר הזה.

דבר אחד שלא הבנתי הוא האם הספר הוא ביוגרפיה מדוייקת של המחברת ומשפחתה, או שהוא עלילתי.

יעל, סליחה.
פספסתי את הדברים שלך בזמן שכתבתי את התגובה שלי.
תודה על דברייך.

פרפר צהוב,
עוד הערה אחת - ברבע האחרון של הספר מובאים דבריו של האב כמעט ללא תיווך של המחברת / הילדה.

אברש, אמון וראסטה -
תודה רבה, חברים.

מעניין, שווה לבדוק.
תודה עמיחי.

עצוב והביקורת טובה.

עמיחי, ביקורת מצוינת ומסקרנת. תודה שפירסמת את דבר קיומו של הספר ברבים.

תודה רבה על התגובות.

אנוק,
כמובן שהתבטאתי בהגזמה במשפט שציטטת.

פרפר צהוב,
אל תחשוש. זה ספר מצוין.

סקאוט,
מצטער, הספר כבר לא בידיי.
החזרתי אותו לחברה בעבודה שהשאילה לי אותו בנדיבותה.

ביקורת מרתקת.
אני לא קוראת ספרות שואה בדרך כלל (יכולתי להכיל את הנושא נשחקה עד אפס) אבל סיקרנת אותי ואם אתקל בו - אקרא למרות הנושא.

עשית חשק. אשיג מתישהו מהספרייה. תודה.
יש עוד ציטוטים שתוכל לשתף אותנו בהם? אשמח לכך, אם לא קשה לך.

נשמע מעניין, אם כי יש לקוות שלא גולש לכיוון של מסחטת דמעות.
כשמשתמשים בילד כדי להעביר את הרגשות, יש חשש שתהיה כאן גלישה לכיוון רגשני באופן מוגזם.

"אלמוניותו הכמעט מוחלטת של הספר בארץ דורשת, לדעתי, ועדת חקירה" - דורשת יחצ"נות. ועדת חקירה לא שייכת לכאן.
לעומת זאת, בהולנד הספר מוכר מאוד ופופולרי מאוד. אף נלמד בבתי הספר. הוא מתנדנד בין ספר ילדים (קשה תוכן) לספר שואה לילדים.
ביקורת יפה הבאת.